בַּחֲשַׁאי וּבְבִטְחָה
קוֹל צִפְצוּף הַצַּפְצֵפָה
נִשָּׂא עַד קְצֵה הַיְּקוּם,
אַךְ קוֹלִי נִבְלַם.
מִי יִשְׁמָעֵהוּ, מִי יִתְבּוֹנֵן?
בְּלֵב מִי יִגַּע?
שירתה של שולה ברנע מתארת את הטבע - ואת העולם כולו - באופן צלול, מדויק ומכמיר לב. היא שומעת את "קול צפצוף הצפצפה" נישא למרחקים "עד קצה היקום" ובה בעת חשה אבודה, חנוקה, בלולה בצעקת הטבע. "קולי נבלם", היא כותבת, ונוגעת בבדידות עמוקה: "מי ישמעהו? מי יתבונן?" שירתה של ברנע היא שירת המיתר הנמתח מן הטבע אל האני, מן ההמולה אל הלבד. "בלב מי יִגע?" היא שואלת – ומזמינה אותנו לגעת, לחוש ולשמוע. לא רק את הלב, את השירה כולה.
יקיר בן-משה