"...פאתי העיר רמאללה לפניהם, המסגד הראשי נראה בסוף הרחוב. מסביב המולת כלי רכב והולכי רגל כבכל עיר גדולה בעולם. נועם דרך את חושיו אך לא זיהה כל סכנה. בסוף הרחוב נעמדה הקרייזלר הלבנה בטור מכוניות, רמזור אחד טרם הכניסה לכיכר. כעת המבטים כבר שרפו להם בגב. אור הרמזור התחלף. פנייה, שמאלה, פנייה נוספת, ו... הם איבדו לגמרי את הכיוון. בלית ברירה הגביר נועם את מהירות הנסיעה ובהתאמה עלה גם קצב פעימות הלב. אגלי זיעה קטנים החלו צצים על מצחם. 'דווקא עיר יפה' מלמל, נהנה לשמוע את רעמי צחוקו של יוחנן..." כך, בכמה שורות חדות וחודרות מתאר צביקה מנולוביץ, מחבר ריקוד הדבורה, את תחילתו של מבצע נוסף שבו השתתף במסגרת תפקידו כחוקר ואיש מודיעין. ריקוד הדבורה – ריקודה הפתלתל של דבורת הדבש שבאמצעותו היא משתפת את הדבורים האחרות במידע מודיעיני על אודות כיוונו של צוף הפרחים המיוחל – הוא למעשה ריקוד חייו המטלטל והסוחף של המחבר: החל מימיו הראשונים בעולם החקירות והמודיעין, דרך מבצעים מורכבים (שחלקם פורסמו באמצעי התקשורת בישראל, למשל, פרשיות "הרב הנוכל"; "הפדרציה הישראלית לתקליטים"; "הסוס הטרויאני" ועוד) בהיותו בעליה של חברת מודיעין, וכלה בימים שבהם חצה את הגבול ומצא עצמו נאבק על חייו מול הממסד, אז הושלך למרתפי בית המעצר. "ריקוד הדבורה" – אינו עלילה בלשית רגילה שמתמקדת בפעילויות מיוחדות אשר נלקחו מעולם הצללים, אלא מסע אמיץ וחשוף אל נבכי נפשו של המחבר; מסע המצליח לשלב בין המסתורין והשפה הצינית הקשה האופייניים לעולם החשאי, לבין מצבה של המדינה המשולב במצבה של הקבוצה "האדומה" הנערצת על הכותב. "ריקוד הדבורה" – הינו ללא ספק ספר אחר ושונה שלא יכול להותיר את הקורא משקיף מהצד... -- מהכריכה האחורית.