הקדמה


בואו נדבר על הפחד שמחדירים בנו בילדות ולא מדברים עליו – 'הפחד להיות פראייר.' מי מאיתנו לא שמע משפטים בסגנון: "איך דפקו אותך" או "מה? אתה יודע שיכולת לקנות אותו דבר, רק זול יותר?" או "אל תיתן לאנשים לעבוד עליך," והרשימה עוד ארוכה. נראה לנו שזה מגן עלינו. זה באמת פיתח בנו את העירנות לבדוק אנשים. מנגד, רבים מאיתנו לא יודעים מתי הזמן להילחם, איך להילחם ואם בכלל צריך להילחם. לעיתים מלחמות מותירות אותנו לבד. אפשר להתנהל טוב יותר מהאופן שבו אנחנו מתנהלים כרגע. קשה להתנהל נכון כשנעים על הציר: בין הפחד להיות 'פראייר' לבין הפחד להיות לבד, בין הפחד להיות נחמד מדי לבין הפחד לפגוע באנשים, בין הפחד להתמודד עם האמת לבין הפחד לחיות בשקר. חונכנו לפחד מהקצוות האלה עוד בילדות. ניתן לחשוב שהפחדים האלה היו ועברו. אבל הם שינו צורה והם באים לידי ביטוי בתקשורת שלנו – עם אנשים ועם עצמנו. האינטראקציות הבין-אישיות שאנחנו מגדירים 'מורכבות' הן רגעים שמציפים את אחד הפחדים האלה. רוב האנשים לא מתקשרים את הרגע, אלא את הפחדים והחששות שהם סוחבים איתם מהעבר או מאינטראקציות קודמות. כך אנחנו פוגעים באחרים או בעצמנו ואז הסיטואציות הופכות 'רגישות' או מורכבות.' הגרוע ביותר הוא, שזו הדוגמה האישית שאנחנו רואים על מרקע הטלוויזיה ובסרטים. הרי זה לא יהיה מעניין לראות סרט על אדם שיודע לפתור בקלות כל בעיה. הדרמה, הכעס, הדמעות הם שמרתקים את הצופים. יש אנשים שהושפעו עמוקות מסרטים עד שלא נראה להם הגיוני שאדם יכול לתקשר ולפתור בעיות במתינות. הספר הזה האחוז בידכם בא כדי להזכיר לכם שזה אפשרי. לא סתם 'אפשרי' בארץ רחוקה אלא בהישג יד. אפשרי גם בשבילך. עכשיו.


איך תפיק את המיטב מהספר?


קיים חשש לגיטימי בקרב אנשים שקוראים את הספר השלישי בסדרה. החשש ש''אולי לא יישמתי מספיק טוב את הספרים הקודמים ולא אוכל להצליח ביישום המידע שבספר זה.'' החשש הגיוני. הפנמנו את הרעיון הזה עוד כשהיינו צעירים בבתי הספר כשהמורה אמרה: "מי שלא למד טוב חיבור וחיסור יתקשה בכפל וחילוק." אלא שכאן המצב שונה במקצת. חשוב להתחיל את הספר עם יכולות בסיסיות בתקשורת בין-אישית וביטחון עצמי. במקביל, שיפור האסרטיביות יביא לשיפור בביטחון העצמי ובתקשורת הבין-אישית. כך שזה לא כמו שיעור מתמטיקה שבו למדו חיבור וחיסור ואז עוברים לנושא חדש. כאן הנושאים הישנים יקבלו זווית חדשה וקפיצה משמעותית לאחר הבנת הנושא הנוכחי. בכל מקרה, זכרו שתמיד תוכלו לחזור ולחזק נושאים קודמים במידת הצורך.


כדי שתפיקו את המיטב מהספר, חשוב שתהיו עם הספר, לא רק פיזית גם מנטלית. תתמסרו לתכניו ולתרגילים שמוצעים בו. קחו את הספר למקום שלכם, לחיים שלכם ולתחומים שבהם תרצו לחזק את היכולת האסרטיבית שלכם. לכן אל תקראו את הדפים כמו עיתון, קחו את הזמן כדי לחשוב איפה הדברים פוגשים אתכם. למי שיש זמן וסבלנות, כדאי לקרוא פעם אחת כדי להבין את התמונה הגדולה ופעם נוספת בצורה מדוקדקת תוך השקעת זמן במשימות. ייתכן שחלק ממה שתלמדו מהספר ייראה לכם ברור ומובן מאליו: "מה, זה ידוע, מי לא מכיר את זה!?" בעוד לאדם אחר, אותו קטע בדיוק יכול להיות חדשני ומאיר עיניים. קיים סיכוי סביר שלכל קורא תהיה נקודת התחלה שונה, עובדה זניחה מבחינתי, היות שהמטרה היא להוביל את כולם לרמה הגבוהה ביותר, גם אם זה דורש ממני להגיד דברים ידועים וגם אם זה דורש מכם להתאזר בסבלנות.


בקשתי אליכם – אל תוותרו לעצמכם, קל ונוח מאוד להיות במקום פסיבי, רק לקרוא ולהבין אבל להמשיך בשגרת החיים ובהרגלים שהיו בתקופת טרום קריאת הספר. אין לי ספק שאתם מכירים אנשים כאלה שחיים עם פער גדול בין מה שהם יודעים ובין מה שהם עושים. אל תהיו כאלה. הוציאו לפועל את הידע שתקבלו מהספר ובנו את האסרטיביות שלכם.


אני ממליץ לתרגל כל משימה בספר, אין חובה לבצע באופן מושלם, בוודאי לא מייד בפעם הראשונה, אבל חשוב שתתחייבו בפני עצמכם לפעול ולמצות את המקסימום מעצמכם. זאת, כדי שבסוף הספר, כשתסיימו את קריאת העמוד האחרון, תזכרו מאיפה התחלתם ולאן הגעתם.


פתח דבר


ברוכים אתם הקוראים את הספר השלישי שלי בסדרה. מצד אחד, זהו הספר השלישי – כדאי לקרוא אותו אחרי שבניתם כישורים בסיסיים בתקשורת בין-אישית (ספר 1) וביטחון עצמי (ספר 2). מצד אחר, הספר עומד בזכות עצמו ויכול לספק ערך רב לכל קורא. אולי זה יומרני לחשוב שכל קורא יפיק ערך מספר זה, אך לאור ניסיוני בעבודתי – מצאתי שכל אדם יכול להיקלע לסיטואציות 'לא נעימות.' לא בהכרח באותם מקומות, אך רובם ככולם נקלעים למצבים רגישים ללא ידע כיצד להגיב. מכירים את הסיטואציות הרגישות האלה – שיש תחושה של 'אי-נעימות' באוויר, ולא ברור איך מתמרנים בין הרצון שלכם לרצון של הסובבים אתכם? חלק חווים זאת בזוגיות או עם המשפחה, אחרים בעבודה או בחיים המקצועיים והאפשרויות הן אין-סופיות. לא תמיד קל לקרוא מה אחרים רוצים ולא תמיד קל לבטא את מה שאנחנו רוצים. היכולת לתמרן בין שני הרצונות היא אומנות. אלא שבניגוד לציור, פיסול או ריקוד, האומנות הזאת הכרחית לחיינו באופן כמעט יומיומי. כמה מערכות יחסים נהרסו בגלל המילה הלא נכונה? כמה אנשים ויתרו על הרצונות שלהם כדי לא להתעמת עם אנשים? כמה אנשים פוחדים מעימותים? כמה פעמים יצאתם מאינטראקציה בתחושת אי- צדק? אני בטוח שהסטטיסטיקה לא מעודדת, וזה לא חייב להיות כך. אפשר ללמוד להתעמת בצורה ידידותית והחלטית בו זמנית. רוב האנשים חושבים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ובגין זה הם נרתעים מעימותים. יכול להיות שזה משפיע, אבל זה לא רק זה. זה עניין של אסטרטגיות חשיבה והתנהגות שניתנת ללמידה. לא כל אדם אסרטיבי נולד אסרטיבי, יש כאלה שפיתחו תכונה זו עם הזמן. הם למדו אותה במודע או לא במודע, וכך גיבשו את היכולת האומנותית לפעול נכון במצבים רגישים ומורכבים. כל אדם יכול לרכוש את היכולת הזו אם היא תוגש לו מפורקת להסברים קטנים ותילמד בצעדים פשוטים.


מדוע כתבתי ספר זה?


כיום, תקשורת בין-אישית הפכה לאתגר ממשי. הדור הטכנולוגי שיודע לדבר עם מחשבים, סמארטפונים וטבלטים לא תורגל בתקשורת הבין-אישית. אפשר לפגוש את זה בכל מקום – החל מילדים שמסרבים ללכת לבית-הספר כי הם לא מצליחים להתחבר לאיש, דרך צעירים שלא מוצאים זוגיות, ועד להורים שלא יודעים לתקשר עם הילדים שלהם ולגעת בהם. ויכוחים וריבים לא חייבים להיות חוויה מאיימת, הם יכולים להיות גורם מקרב. בעיות רבות יכולות להיפתר כשנחזק את התקשורת הבין-אישית שלנו. בכל זאת, זה לא לב העניין. הספר לא נכתב רק כדי לחסל לתמיד את בעיות התקשורת, הוא נועד כדי לשפר ולטייב את כישורי התקשורת שלנו – שנבין ונתבטא טוב יותר וכדי שנדע להתקרב ולהתחבר זה לזה. עצוב שהמשפטים האלה הפכו להיות קלישאתיים עד שאנשים איבדו בהם אמון. אומנם בני האדם הם יסוד מורכב, אבל אפשר להבין את עולם התקשורת הבין-אישית ולשפר את מערכות היחסים שלנו – להפוך אותן לחזקות, עוצמתיות ואיכותיות.


כשאני הייתי ילד בבית הספר, הייתי סגור וביישן. אולי יכולתי לצחוק עם חברים ולשיר איתם שירים בהנאה אבל אם מישהו היה מדבר אליי בגסות, לא יכולתי להגן על עצמי. גם לא ידעתי איך. כשמישהו היה מבקש ממני טובה נעניתי בחיוב, לא תמיד מפני שרציתי לעזור, לעיתים כי לא היה לי נעים לסרב. חשבתי שכך יאהבו אותי כי אני לא פוגע באיש. עד הרגע שבו שאלתי את עצמי שאלה אחת ששינתה את התפיסה שלי. פגשתי שני אנשים שהיו מבוגרים ממני בעשר שנים. אני הייתי בן 12 והם אחרי שירות צבאי. הם היו חברים טובים מגיל צעיר. יכולתי לראות את החיבור החזק, את חברות האמת העמוקה ביניהם. אחד מהם זרק לחלל האוויר משפט פשוט: "אנחנו חברים כל כך טובים, שאם הוא ייתקע במקום מבודד בשלוש בלילה, אני אגיע לעזור לו, לא מתוך אי-נעימות, כי הוא באמת חשוב לי." המשפט הזה גרם לי לחשוב, עצרתי ושאלתי את עצמי: "כמה מהחברים שיש לי היום יעשו עבורי אותו דבר?" לא בהכרח לנסוע למקום מבודד, כי הייתי בן 12 ולחברים שלי לא היה רישיון נהיגה, אבל להעניק ולסייע ממקום אמיתי של הערכה. ואם אין לי חברים כאלה, האם אני הייתי עושה משהו כזה עבורם? כשעניתי לעצמי בכנות, הבנתי שהייתי עוזר להם מתוך חוסר נעימות לסרב ולא כי באמת הרגשתי חיבור מיוחד או הערכה הדדית כלפיהם. אומנם הייתי בן 12, אבל התחייבתי בפני עצמי שאגיע לחברויות אמת כאלה מתישהו בעתיד. לא באמת ידעתי מתי – תוך שנה, חמש שנים או עשר שנים "כשאהיה בגילם," אבל ידעתי שחשוב לי לחיות כך. לא היה לי כיוון ולא ידעתי מה לעשות, ידעתי רק דבר אחד – שמה שעשיתי עד כה לא עבד. הנתינה המאולצת לא גורמת לאנשים להעריך אותי. השתיקה כשאנשים צועקים עליי, לא הגדילה את ההערכה שלהם והפחד שלי מעימותים לא באמת גישר על הפערים. אפשר להעמיד פנים שהכול בסדר, אבל מה שקובע זה מה שבלב. התחלתי לחפש סביבי אחר אנשים שפועלים אחרת ומשיגים תוצאות שונות. אם קיימים כאלה, זה אומר שזה אפשרי – רק צריך למצוא את הדרך. למדתי מהם אסטרטגיות חשיבה והתנהגות כמו שתינוק לומד לדבר. השינוי שעברתי הגביר את המוטיבציה וההבנה שלי שהשינוי הזה חשוב מאין כמותו. החלטתי שאני ממנף את המיומנות הזאת לגבהים חדשים. ואחרי שהצלחתי, חשבתי לעצמי שאני לא היחיד. יש הרבה אנשים שמרגישים את החסך בחברות אמת. גם הם צריכים הכוונה, דרך ושיטה להגיע לשם. הם לא צריכים לחפש ולטעות בעצמם כי כבר עשיתי את זה בעצמי. אומנם עברו הרבה שנים מאז שאותו ילד בן 12 החליט שהוא רוצה למצוא את הדרך, אבל הדרך והזמן הרב היו שווים את המאמץ, כי היום אני יודע שהגעתי לשיטה שלמה ומקיפה. היא הוכיחה את עצמה בחיי ובחיי תלמידיי, ולכן היא יכולה להניב תוצאות גם בחייהם של קוראיי. יש כאלה שמבינים את ערכו של השינוי הזה, ויש שיבינו אותו אחרי שיעברו את השינוי. לי אישית יש הערכה כבירה לשינוי מסוג זה, ולכן מטרת הספר הזה היא להעניק לכם את מה שלי לא היה – שיטה ברורה ופשוטה ליישום, כדי להתמודד עם מצבים רגישים ומורכבים כך שהנתינה, העזרה והחיבור יהיו הדדיים ואמיתיים.