האשמה הורסת אותנו מבפנים, משמידה כל סיכוי שנמשיך הלאה בחיינו. היא כמו צל שלוחש שלא מגיעה לנו הזדמנות שנייה ומתעתע בנו, אבל לכולנו מגיעה הזדמנות נוספת.
אני מוציאה את היומן האחרון מהתיק ופותחת אותו, הכתב המבולגן שלי ממלא את הדפים.
רגשותיי חשופים ומוטבעים בדיו כחול. 'הלוואי שיום אחד אהיה מאושרת.'
אני תוהה מה הייתי אומרת לאותה נערה אבודה כדי לעודד אותה, לו יכולתי לחזור אחורה בזמן. אני קורעת את פיסת היומן האחרונה ולוחשת לאוויר הקר, 'יום אחד'."
ניקול לומדת שכדי לאהוב מישהו מכל הלב היא חייבת לאהוב קודם כול את עצמה. את התחת השמנמן, את החזה הקטן ואת השיער שנראה כמו בלגן אחד גדול.
היא מבינה בדרך הקשה שעליה לעשות מה שטוב עבורה, גם אם זה לא תמיד קל.
זהו ספרה החמישי של הסופרת אם. אן. אלן.
ספריה הקודמים כיכבו ברשימות רבי המכר וזכו לביקורות נלהבות מקהל הקוראים.