"או מיי גוד. מי זה?"
שואלים אותי הרבה את השאלה הזו.
"אה, הוא?" אני עונה. "זה רק איאן."
רק איאן זאת הגזמת המאה.
רק המונה ליזה. רק הטאג' מאהל. רק איאן, עם קוביות שרירי הבטן המשעממות שלו וגומות החן שיש לכל אחד.
העניין הוא שאיאן הוא... רק החבר הכי טוב שלי.
אנחנו ממש קרובים, ושנינו תקועים כל כך עמוק בידידות, שכולם בעבודה מניחים שאנחנו זוג – עד שיום אחד, השמועה שהוא פנוי נפוצה בחדר המורים. טרף קל. ולפתע, עונת הציד נפתחת, ואיאן נמצא על הכוונת.
הוא אמור לשמוח על כל תשומת הלב שהוא מקבל, אבל שנינו מופתעים לגלות שתשומת הלב היחידה שהוא רוצה היא שלי.
הוא הופך את השיחות הליליות התמימות שלנו לשיחות למבוגרים בלבד. להתלוצצויות השובבות שלנו נוסף עוקץ חדש ומסוכן.
אני רוצה לחשוב שהוא מנסה למתוח אותי, שהוא סתם מנסה להוציא ממני תגובה, כמו תמיד – אבל כשאיאן מרים אותי על שולחן בכיתה שלי ומכניס לי את ידיו מתחת לחצאית, אני כבר פחות מבולבלת.
אני קצת מפחדת שהמצב ביננו ידרדר, שאאבד את החבר הכי טוב שלי בגלל שאני לא מסוגלת להוריד ממנו את הידיים. לכן, אני מתכוונת לתפוס מרחק ולא להגיב לנשיקה מרעידת העולמות הזאת – אוף, על מי אני מנסה לעבוד?!
להתראות איאן, ידידי הטוב.
שלווום מר לא כזה בחור נחמד.

שם הספר
שד יהיר
להבקיע עם ויילדר