כְּשֶׁמְּשַׂחֲקִים הַזְּמַן טָס, כְּשֶׁמְּסַדְּרִים אֶת הַחֶדֶר הוּא מִתְקַדֵּם לְאַט, וּכְשֶׁמְּחַכִּים לְחָבֵר טוֹב, הַזְּמַן מַמָּשׁ עוֹצֵר.
לֵב מְחַכֶּה לַחֲבֵרוֹ נִסִּים. נִפְלָאוֹת חוֹלְפוֹת מוּלוֹ, קוֹרְאוֹת לוֹ לָבוֹא —
חַד־קֶרֶן, רוֹבּוֹט, וַאֲפִלּוּ חֲלָלִית. קָשֶׁה לוֹ לְהַחְלִיט אִם לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם אוֹ לְהַמְשִׁיךְ לְחַכּוֹת בָּרְחוֹב.
מָה עוֹשֶׂה חָבֵר טוֹב?
אַחֲרֵי שֶׁשִּׁירָה גֶּפֶן וְאֶתְגָּר קֶרֶת, שֻׁתָּפִים לַחַיִּים וְלִיצִירָה, סִיְּמוּ לִכְתֹּב אֶת מְחַכִּים לְנִסִּים,
הֵם נֶאֶלְצוּ לְחַכּוֹת הַרְבֵּה זְמַן לִמְאַיֵּר חָבֵר שֶׁיִּצְטָרֵף אֲלֵיהֶם. עַד שֶׁעוֹבַדְיָה בֵּנִישׁוּ הִגִּיעַ.