בְּזְזְזְ! בְּזְזְזְ! בְּזְזְזְ!
"אההההה!"
צליל השעון המעורר שלי הִקפיץ אותי מהמיטה והשמיכות התפזרו בחדר. אולי אתם שואלים את עצמכם מדוע כיוונתי שעון מעורר ליום שבת בבוקר. זה לא היה יום לימודים, לא יום ההולדת שלי ולא תיכנַנו טיול משפחתי. הסיבה לכך היתה הרבֵּה יותר מְרגשת: ביום הזה, בשעה שבע בבוקר בדיוק, מועדון המעריצים של אֵייס סָאוִוי חָשַׂף בִּפנֵי מעריצים נבחרים את תאריך הפְּרֶמְיֵירָה של הסֶרט החדש ביותר בַּיקום של אֵייס: "אֵייס סָאוִוי וג'ק שְׁתוּם העין 4: פרווה על ארבע". אני והחבר הכי טוב שלי קְלַייד חִיכִּינו ליום הזה במֶשך שבועות. אפילו סינְכְרַנו אתמול את השעונים שלנו כּדֵי להיות בטוחים שניכָּנס לָאֲתָר בּדִיוק באותו זמן.
אתם אולי תוהים בלִבְּכם למה זה היה כזה ביג דיל. בסך הכול סֶרט, נכון? אז זהו, שלא! זה לא היה סתם איזה סֶרט רגיל — לא רק שהנָבל האהוב עלינו בכל הזמנים, קִיטִי, חזר להילחם בּאֵייס ובג'ק, אבל הפְּרֶמְיֵירָה עמדה להתקיים ממש כאן בּרוֹיָאל ווּדְס!
הִדלקתי את המחשֵב שלי ושיפשפתי את העיניים.
"קדימה... קדימה... קדימה! בבקשה תעלה כבר!" הִפצרתי במחשב בעודי מביט בגלגל שעל המסך מסתובב ומסתובב ומסתובב... דֵי נִלחצתי ושָׁקלתי לִפנות לקלייד בַּווֹקי־טוֹקי כּדֵי לבדוק אם המחשב שלו עולה מהר יותר, אבל אז נִזכרתי שהאבות שלו הִנהיגו מדיניוּת חדשה של אין־ווקי־טוקי־לִפנֵי־תֵשע־בבוקר־אלא־אם־כן־זה־מִקרה־חירום. בּדִיוק לִפנֵי שעמדתי להכריז על מִקרֵה חֵירום שמצדיק פְּנִייה במכשיר הקֶשר, שמעתי את צלילֵי נְעימת הנושֵׂא המרגשים של אֵייס וג'ק בוקעים מהרמקולים של המחשב.
"כֵּןןןןן!" קראתי כשהאתר סיים להיטען.
לא הֶאמנתי שאֵייס וג'ק באמת מגיעים לרוֹיָאל ווּדְס. ויותר חשוב, היה לי מספיק זמן להתכונן לפְּרֶמְיֵירָה כּדֵי שבאמת יהיה לי סיכוי להגיע אליה. פתחתי את דלת החדר שלי ושעטתי במורד המדרֵגות הכי מהר (והכי בּשֶׁקט) שיכולתי.
זה העִנְיָין: במשפחה בת אחד־עשָׂר ילדים כמו שלנו, אנחנו חייבים לעדכן ולהתעדכן בכל הפעילויות בלוח השנה המשפחתי. רק כך ההורים שלנו יכולים להתמודד עם כל לוחות הזמנים הצפופים של כולנו ולמצוא דרך לתכנן דברים כמו תורים לרופא וחופשות משפחתיוֹת.
אז, אם לא תִרשמו את הדברים החשובים שאתם רוצים לעשׂות, יש סיכוי טוב שבסוף לא תִזכו לעשׂות אותם. אם תשכחו להוסיף ללוח השנה אירוע חשוב שיש לכם, אז לא מן הנמנע שנסיעה לדודה רות או תור לדוקטור פַיינְשְׁטֵיין עלולים להיקבע בּדִיוק לאותו יום שבו מציעים בַּמִסעדה של גָאס אחד־פלוס־אחד על פיצות ואסימונים למִשחקים. אגיד לכם זאת ככה: אין דבר מבאֵס יותר מלעבור ניקוי שיניים כשאתה יודע שאתה יכול לשחֵק בלהיט הארקייד הכי חדש בִּמקום התענוג הזה...
שלפתי עט מהמגֵירה שבה אנחנו שָׂמים כל מינֵי דברים שלא קשורים אחד לַשני והֶחלקתי בגרביים על פּנֵי רִצפת המטבח. דיפדפתי כמה חודשים קָדימה בלוח השנה ושיחררתי אנחַת רְוָוחה כשראיתי שהתאריך של הפְּרֶמְיֵירָה עדיין רֵיק. רשמתי את האירוע שלי באותיות גדולות וברורות שאי־אפשר לפספֵס. הכלל השני הכי חשוב בלוח השנה המשפחתי הוא לָשׂים לב שאתה מעדכן אותו כמו שצריך. פעם אחת רשמתי משהו מהר מִדַי וההורים שלי לא הֵבינו מה כתוב שם, אז הם תיכננו לאותו יום ניקוי בית יסודי וכולנו היינו צריכים לעזור. הייתי הילד היחיד בכיתה שפיספס את מסיבת הבָּאוּלִינְג והֲכנַת גלידות הסַאנְדֵיי של ג'ורדן הבת. בעוד שכל חברַי דָגמו טעמֵי גלידה שווים, אני מֵירקתי את שולחן המטבח.
הֶחזרתי את לוח השנה לחודש הנוכחי בהַרגשַׁת הֲקָלָה גדולה, שכן ניצחתי בַּקְרב על התאריך. זה היה לוח שנה של חיות פרא. כל אחד מאיתנו בוחר בתורו את נושא לוח השנה, והפעם הבחירה היתה של לָאנָה.
"מעניֵין מה קורה היום בבֵית משפחת רעש," תהיתי לעצמי והִבּטתי בתאריך של היום, מתחת לתמונה של כמה סוּרִיקָטוֹת חמודות. עצרתי את נְשִׁימתי. "רגע, כּתוּב שם יום השנה?"
בין שִׁרבּוטים שצִיְינו את המִשמֶרת של לֵנִי בחנות הכּוֹלבּוֹ של רַיינִינְגֶר, את הופעַת הסְטֵנְד־אַפּ של לוּאָן ואת סֵשֶׁן החֲזָרות של לוּנָה ולַהֲקתה, הִתנוססו להן המילים יום השנה. זה לא היה אחד מִימֵי השנה לחברוּת של לוֹרִי ובּוֹבִּי — בִּשביל זה יש להם לוח שנה נִפרד (כמה ימֵי שנה יכולים להיות לזוג אחד, אתם שואלים? מִסתבֵּר שמספיק כּדֵי למלא לוח שנה שלם). זה גם לא היה יום השנה שלי ושל קלייד, כי כבר צִיַינו אותו בחודש שעבר.
לכן המַשמעות היתה יכולה לִהיות רק אחת: זֶהו יום השנה, או ליֶתר דִיוק, יום הנישׂוּאים, של ההורים שלי!
