פֶּרֶק 1


יוֹם יָפֶה בְּחֹדֶשׁ אַפְּרִיל, חֻפְשַׁת הַפַּסְחָא רַק הִתְחִילָה. הַדַּיָּרִים בִּרְחוֹב הַתּוּת פּוֹתְחִים אֶת הַחַלּוֹנוֹת לִרְוָחָה, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בִּמְלוֹא כֹּחָהּ.


קֹדֶם פּוֹתְחִים אֶת הַחַלּוֹנוֹת אֵלֶּה שֶׁגָּרִים בַּבַּיִת הַלָּבָן, אַחַר כָּךְ אֵלֶּה שֶׁגָּרִים בַּבַּיִת הָאָפֹר, וּלְבַסּוֹף אֵלֶּה שֶׁגָּרִים בַּבַּיִת הַיָּרֹק.


אֲבָל בַּבַּיִת הַצָּהֹב לֹא רוֹאִים שׁוּם סִימַן חַיִּים.


אֵין אַבָּא שֶׁיּוֹצֵא לְתֵבַת הַמִּכְתָּבִים לָקַחַת אֶת הָעִתּוֹן. אֵין חָתוּל שֶׁרוֹדֵף אַחֲרֵי עַכְבָּר. אֵין יַלְדָּה שֶׁיּוֹצֵאת בְּרִיצָה וְרוֹאָה כַּרְכֹּם שֶׁפָּרַח בַּדֶּשֶׁא, קוֹטֶפֶת אוֹתוֹ וּמְמַהֶרֶת לַמִּטְבָּח לָשִׂים אוֹתוֹ בְּגָבִיעַ שֶׁל בֵּיצָה.


לֹא, אֵין אַף יַלְדָּה בַּסְּבִיבָה!


אֲבָל אוּלַי אַתֶּם תּוֹהִים בְּאֵיזוֹ יַלְדָּה מְדֻבָּר?


בְּדוּנִי, כַּמּוּבָן! אוֹ בִּשְׁמָהּ הָאֲמִתִּי — דָּנִיאֵלָה. בַּיּוֹם שֶׁעָלָיו נְסַפֵּר הִיא כַּנִּרְאֶה לֹא בַּבַּיִת.


כַּמָּה מֵחֲבֵרֶיהָ לַכִּתָּה מְצַלְצְלִים בְּדֶלֶת בֵּיתָהּ, אֲבָל אִישׁ אֵינוֹ פּוֹתֵחַ לָהֶם.


מוּל הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה עוֹמְדִים צוּצִיק וּמֶטֶבּוֹרְג וּבֶּנִי, שֶׁרָצוּ לְהָבִיא לְדוּנִי בֵּיצַת פַּסְחָא — בֵּיצָה מְלֵאָה בְּמַמְתַּקִּים — מַתָּנָה מֵהַמּוֹרָה וּמֵהַתַּלְמִידִים, כִּי כְּבָר שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת דּוּנִי לֹא בָּאָה לְבֵית הַסֵּפֶר. אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתָהּ מֵאָז שֶׁנָּסְעָה לְחֻפְשַׁת סְקִי, וְחָלְתָה.


הֵם מְצַלְצְלִים וּמְצַלְצְלִים בַּפַּעֲמוֹן, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא פּוֹתֵחַ לָהֶם. אֵיפֹה הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת?


"מָה אִם הִיא מֵתָה?" אוֹמֵר מֶטֶבּוֹרְג.


"אָז לֹא יִקְרֶה כְּלוּם אִם נִפְתַּח אֶת הַבֵּיצָה וְנֹאכַל קְצָת," אוֹמֵר בֶּנִי.


"הִיא לֹא מֵתָה!" אוֹמֵר צוּצִיק וְאוֹחֵז בְּבֵיצַת הַפַּסְחָא בְּחָזְקָה. "אֲנִי אֶשְׁמֹר עָלֶיהָ עַד שֶׁדּוּנִי תַּחְזֹר מִנּוֹרְשֶׁפִּינְג אוֹ אֵיפֹה שֶׁהִיא לֹא נִמְצֵאת."


בֶּנִי נוֹעֵץ בּוֹ מַבָּט זוֹעֵף.


"רַק שֶׁהַמַּמְתַּקִּים לֹא יִתְקַשּׁוּ וְיִהְיוּ מַגְעִילִים," הוּא מְמַלְמֵל כְּשֶׁהֵם הוֹלְכִים מִשָּׁם.