הספר ארון העדות חותם את הטרילוגיה התיאולוגית שעוסקת ב"אמונה שלאחר שנות התוהו". קדמו לו "תיאולוגיה של חסר" ו"היהודי של הקצה". מה שקושר את שלושת חלקי הטרילוגיה היא ההכרה בעובדה שאי אפשר לאחוז בדת בלי הגרעין הקשה שלה, מכיוון שלא תיתכן אחיזה בדת בלא שמעלים את היסוד שמאפשר את האחיזה הזאת, שמכריח אותה; שכן האחיזה עצמה בדת היא אקט קשה שמאופיין בכפייתיות, בנוירוזה, בהתמסרות ובטוטליות. אם כן, קיום דתי משמעו לגעת באנרגיות הטראומטיות של האותיות-השפה הדתית. לחזות באותו ארון עלום אשר מייצר את דחק האהבה הדתית, במובן הזה שאהבה, כל אהבה, משמעה להיות בעל איווי כלפי האות-מסמן – להתעקש ולרצות ממנו משהו שמעבר לו. זו אהבה אשר באה במגע עם היסודות של הטקסט, עם אותם אלמנטים אשר מערערים את סדרי העולם הדתי – מכלים אותם – אבל בכל זאת הם מוסתרים וגנוזים בתוכם.
לפיכך לא תיתכן אחיזה באותיות ובמסמנים של הדת שאינה לוקחת אותנו אל המחוזות האפוקליפטיים-רדיקליים של אותיות אלו. כלומר, לא תיתכן אחיזה בדת שאינה תופסת בעל כורחה את העוקץ המוכחש והגנוז שלה, שדוחק אל עבר הנקודה הקשה של הנוירוזה והכפייתיות. מתוך הכרה זו יוצא הספר למסע בעקבות היסודות המחוקים: הוא צולל אל תוך קודש הקודשים ותר אחר הארון הקדוש והכרובים שניטלו או נגנזו – הוא מבקש לאחוז בא(ינ)רון ולקרוא את הפסוקים של אלוהים יחד עם המדרשים, התורות והאיגרות של שאר צדיקי ומורי הדורות שמנכיחים את חזרתו של המודחק האחרון.
ישי מבורך לומד ומלמד תורה והגות במסגרות שונות; ערך כמה מספריו של הרב שמעון גרשון רוזנברג (שג"ר); ממייסדי "בית מדרש שם ועבר" בירושלים. ספריו הקודמים בטרילוגיה, "תיאולוגיה של חסר" ו"היהודי של הקצה", ראו אור בהוצאת רסלינג.