חורף 1941, בית המלאכה למברשות של אוטו ויידט ברחוב רוזנטלר 39, ברלין, הומה מתקתוק מכונות ומלא ברחשי עשייה.
אנשי בית המלאכה העיוורים עמלים על הכנת מטאטאים שאולי יסלקו במעט את האפלה השוררת בעיר. הספר מביא את סיפור המקום והזמן מנקודת מבטה של אליס, ילדה יהודיה שמלווה את אביה העיוור אל עבודתו דרך רחובות ברלין - שבהם הם אינם רצויים - אל בית המלאכה למברשות שהוא בית של תמיכה הדדית וקבלה, אל דמותו המאירה של אוטו ויידט בעל בית המלאכה, ואל רגעי חברות ויופי שמאפשרים לתת דרור לדמיון.
זהו סיפור על טוב לב ועל אומץ, על הבחירה בבני אדם באשר הם, ועל היכולת לראות את היופי גם בעיניים עצומות.