פרק 1
קמילה
רוח קיצית חמימה מלטפת את לחיי כשאני יוצאת ממכוניתי ופונה לעבר המחסן של הסינדיקט. זה בניין ישן בנוי לבנים חומות בקצה הצפוני של שיקגו, המשמש אותנו להחזקת השבויים שלנו.
"אדריאנו יודע שאת כאן, קאם?" שואל אחד החיילים בפתח הדלת.
"אני הקפטנית שלך ואני צריכה לדבר עם סנטינו, אז אני כבר אתמודד עם אדריאנו. עכשיו תפתח את הדלת."
הוא מציית והולך אחריי לתא הראשון משמאל.
"קיבלתי הוראה להודיע לאדריאנו ברגע שאנחנו רואים אותך," הוא אומר בנימת התנצלות.
ברור שיש להם הנחיות מאדריאנו לגונן עליי בחייהם, אבל הוא מגזים עם השמירה הזאת עליי, בזמן שהוא מקים את הסינדיקט החדש שלו - סינדיקט מוֹנְטֶסי - יחד עם לוקה ועם ג'יימס. ואני ממש לידו, מאושרת עד הגג מכך שאנחנו סוף סוף יחד, אחרי שחיינו השתנו דרמטית לפני ארבעה שבועות, כשפשטנו על קלאב 7 ולקחנו אותו מידיו של סאל השמן.
יש לי כל מה שאי פעם רציתי: אדריאנו. אבל אנחנו נמצאים בעולם סוער, שבו המוות מרחף מעלינו כל הזמן ומאיים עלינו. כן, לצד הכוח והסמכות מגיעים גם אויבים רבים.
לא העליתי בדעתי שהחיים שלי יקבלו תפנית כזאת. לפני יותר משלוש שנים נחטפתי בידי סאל השמן, הבעלים לשעבר של קלאב 7, מועדון ריקודים חוקי שמתחתיו פעל מועדון סקס מחתרתי, באזור הלוּפּ - "הלולאה" - של שיקגו. אבל בעזרת העובד של סאל, סנטינו, הצלחתי להימלט משם - מה שהוביל אותי בסופו של דבר לעבוד בבניין מפקדת הסינדיקט של שיקגו, שם פגשתי את אדריאנו מונטסי. מנקודה זו ואילך חיי וחייו התערבבו באופן בלתי מוסבר. מהיום הראשון שראיתי אותו הוא התגרה בי וחיזר אחריי, אבל במשך תקופה ארוכה היינו רק ידידים מפני שהוא היה רודף נשים מצוי, ואני ידעתי שלא יהיה חכם להיכנס איתו לקשר רומנטי. עם זאת, ולמרות הפלרטטניות הכללית שלו, התאהבתי חזק ומהר בו ובקסם הנערי שלו. מסוכן להתאהב בגבר כזה, אבל בכל זאת התאהבתי בו.
לרוע המזל, כעבור שמונה עשר חודשים אילץ אותי העבר שלי לעזוב את העבודה ההיא ואת אדריאנו. ברחתי, אבל הסינדיקט ואדריאנו מצאו אותי, ואז נודע לי שג'יימס, מי שהיה באותה תקופה הבוס הגדול של הסינדיקט, הוא אבי. אני גדלתי רק עם אימי, שהלכה לעולמה לפני שתים עשרה שנה, כשהייתי בת שש עשרה. כל הזמן הזה לא ידעתי מיהו אבא שלי.
באותו רגע נפתח לפניי העתיד, על שלל ההזדמנויות שבו, והחלטתי לנצל את ההזדמנות כדי להתחזק. לעולם לא ארצה לחזור להיות ענייה, חלשה, בודדה. הכניסו אותי לסינדיקט של שיקגו, ובסופו של דבר גם הצלחתי להתנקם במי שחטף אותי, סאל השמן, כשניסה לחדור לטריטוריה של הסינדיקט ולשבש את עסקאות הסמים. בשיקגו, הסינדיקט שלנו שולט בכל עסקי הסמים.
ביצענו מתקפת פתע על קלאב 7 והשתלטנו עליו. כתוצאה מכך, אדריאנו הכריז שג'יימס מינה אותו לבוס הגדול של הסינדיקט.
בתקופה שבה ג'יימס היה הבוס הגדול אדריאנו ואני התקשינו להיות יחד מפני שג'יימס לא רצה קשרים רומנטיים בין חברי הארגון, ובעיקר לא עם הבת שלו. אבל הוא ראה שאדריאנו ואני לא מסוגלים לחיות זה בלי זו, והוא זיהה גם הזדמנות טובה לפרוש. אם אדריאנו יהיה הבוס הגדול יהיו לו מספיק סמכויות כדי להגן עליי כמו שהגן עליי ג'יימס. אז ג'יימס פרש מצמרת הארגון, ועכשיו אדריאנו הוא הבוס הגדול של הסינדיקט, בין אם זה מה שהוא באמת רוצה ובין אם לא.
"עשיתי את זה בשבילכם."
עכשיו, סוף כל סוף, אדריאנו ואני יכולים להיות זוג בגלוי, אבל בזמן האחרון גם אני אישה עסוקה. עברתי קורס מזורז בלהיות חברה במאפיה: שיעורי ירי, שיעורי הגנה עצמית, שיעורי היאבקות ואמנויות הלחימה. אני גם לומדת לדבר איטלקית, מאחר שכשאנחנו מדברים במקום ציבורי לעיתים קרובות אנחנו עוברים לאיטלקית כדי שהסביבה לא תבין.
ואם כי בהתחלה הייתי מסוחררת מפני שהכול קרה במהירות הבזק, למדתי לקבל את חיי המאפיה. במציאות אין לי זמן לחשוב יותר מדי על כל האלימות המתרחשת סביבי, וזה טוב. זה חישל אותי. אני כבר לא בחורה בודדה ומבוהלת. אני קפטנית בארגון, ואני אהובתו של הבוס הגדול.
כך שחיי כחברת מאפיה התחילו רשמית. גם חיי עם אדריאנו מונטסי התחילו רשמית. הושלכתי לתוך עולם של רצח ותסבוכות, אבל מבחינתי זה גם עולם של משפחה חדשה ושל הגבר היחיד ששבה את ליבי.
סנטינו, לעומת זאת, הוא עניין רגיש. אלמלא העזרה שלו לא הייתי מצליחה לברוח מפני סאל השמן ולא הייתה לי הזדמנות לחיות את החיים האלה עם אדריאנו. אבל רגשות האשמה שלי בעקבות כליאתו של סנטינו בידי סאל השמן הלחיצו את אדריאנו, ובגלל זה אני נמצאת כאן במחסן, שבו אדריאנו כלא את סנטינו עד שנחשוף עוד מידע עליו וננסה להבין אם הוא עלול לפתוח את הפה ברגע שנשחרר אותו.
כשאני מגיעה לדלת התא החייל פותח אותה ומכריז: "אני מחכה כאן בחוץ."
"בסדר." אני לא מתייחסת לדבריו; אני הרי יודעת שהוא לרגע לא ישאיר אותי לבד עם שבוי.
סנטינו יושב על המיטה בלי אזיקים, כמו שביקשתי, והוא מזנק על רגליו ברגע שאני נכנסת לתא. "קמילה!" נראה שמצבו משתפר. שערו הארוך והכהה אסוף לקוקו גברי, והוא נראה נקי. טיפלנו בו יפה וסיפקנו לו שפע של אוכל ותרופות.
הוא היה השומר של סאל השמן, ואני פיתיתי אותו כדי שיעזור לי לברוח. תחושת מחויבות הניעה אותי לעזור לו בזמן הפשיטה שלנו על המועדון, ואם כי בסופו של דבר הוא המשיך להיות שבוי - הפעם בידינו - אדריאנו השאיר אותו בחיים, לבקשתי. אבל אני יודעת שאדריאנו לא אוהב את סנטינו; הוא חושב שסנטינו עזר לי לברוח מפני שהוא דלוק עליי, אבל אני מאמינה שזה לא היה המניע היחיד שלו. עם זאת, אני לא מוכנה שהסינדיקט יחסל את סנטינו אם הוא לא מאיים עלינו.
"סנטינו, מה שלומך?" אני מצביעה על צד ראשו שהחלים כמעט לחלוטין. סאל כרת את אוזנו כשגילה שסנטינו עזר לי להימלט.
"לא משהו..."
משתררת שתיקה מעיקה בזמן שהוא בוחן אותי.
"מי אתה, סנטינו?"
הוא מצמצם את עיניו החומות. "מה זאת אומרת מי אני?"
"אם אשחרר אותך, לאיזה מין חיים אתה תחזור?"
גבותיו כמעט מגיעות עד קו השיער שלו, והוא מתקרב אליי עוד קצת. "את משחררת אותי? אני אחזור הביתה, לאזור הלופ. אבל מה איתך? את עזרת לי, קמילה, ועכשיו את מוקפת בשובים שלי. את אחת מהם? את חלק מהסינדיקט של שיקגו?"
אני מתעלמת משאלותיו. "אם אשחרר אותך, איך אני יכולה להיות בטוחה שלא תסגיר אותנו?"
סנטינו בוחן אותי היטב במבט מחושב. "כי אני יודע שאם אלשין אתם תחסלו אותי."
"נכון מאוד. אתה אף פעם לא תצליח לברוח מאיתנו אם תפתח את הפה."
"אני יודע שאתם נמצאים בכל מקום. הסינדיקט השתלט על כל העסק של סאל בלילה אחד. אני לא כזה טיפש שאנסה להילחם בארגון כזה. אני יודע כמה אתם חזקים."
"אז אתה יודע גם שאנחנו יכולים למצוא אותך שוב אם תבגוד בנו - ותהיה בטוח שאנחנו נמצא אותך."
הוא נסוג לאחור בהבעה אטומה. "כן, אני מבין. אז את מתכננת לשחרר אותי? כי שמעתי שהערב לוקחים אותי בחזרה לקלאב 7."
"אני לא מבטיחה לך שום דבר, אבל אני אדבר עם הבוס הגדול ואגיד לך. עם זאת, אם אחד החיילים יחשוף עליך מידע שלא סיפרת לנו - זה כבר לא יהיה בשליטתי."
"למה? את מגוננת על עצמך, על הסינדיקט, או על אדריאנו מונטסי, קמילה?" הבעתו מתקשה פתאום כשהוא אומר את שמו של אדריאנו. "את צריכה להבין במה את מעורבת. הוא הבוס הגדול, ואת אהובתו. אבל כשיימאס לו ממך, מה יהיה איתך?"
דמי רותח מיד, ואני מטיחה בו: "שלא תדבר איתי על אדריאנו." אני יוצאת משם לפני שסנטינו יספיק להזדחל לי מתחת לעור. "תנעל את התא," אני מצווה וממשיכה למכוניתי.
טוב, אז סנטינו הוא הימור, ולכן הוא גם מסוכן. אני מתלבטת מה לעשות איתו ומחליטה לשכוח מענייני העבודה ולחזור הביתה, למגדל אסטוריה, כדי להתקלח, להתלבש ולחכות לאהבת חיי.
הנהג שלי, דייויד - שהיה השומר הראשון שלי וקיבל בחזרה את משרתו, מאחר שאדריאנו רוצה לספק לי את ההגנה הטובה ביותר שאפשר - מתמרן את המכונית דרך הרחובות הצפופים של הלופ, בעוד פאלון ואני יושבות במושב האחורי. אנחנו נוסעות לפגוש את הגברים שלנו, שבזמן האחרון כמעט לא יוצא לנו לראות אותם, במועדון החדש שלהם.
אנחנו ממהרות לצאת מהמכונית ולהיכנס למועדון דרך הכניסה האחורית. השומרים מכירים אותנו, ואחד מהם הולך בעקבותינו במסדרון לכיוון הדלתות הכפולות. אני כבר יכולה לשמוע את צלילי הבסים בוקעים משם. עוד שני שומרים מכניסים אותנו ונוגעים באוזניות שלהם. כנראה מודיעים לאדריאנו שהגענו.
החלל הגדול והנוצץ, המעוצב בסגנון מודרני, עמוס אנשים, והקצב פועם באוזניי. אני מקיפה את בר הזכוכית שמשתרע לרוחב הקיר הימני ומסתכלת על האנשים שרוקדים במרכז האולם, על רחבה משובצת שחור-לבן, מול במה מוגבהת שעליה יושב הדי-ג'יי. ברחבי האולם פזורות גם במות קטנות יותר, שעליהן רוקדים רקדנים מקצועיים. אורותיהן של עשרות נברשות מוזהבות התלויות מתקרה שגובהה כמעט חמישה מטרים מרצדים על האנשים המתנועעים. מדרגות שחורות בקצה המרוחק של האולם מובילות אל הקומה השנייה, קומת גלריה פתוחה מעל אולם הריקודים. שם ממוקם משרדו של אדריאנו, באחד מארבעה מסדרונות ישרים שמהווים יחד ריבוע.
"הנה הם." פאלון מתבייתת על לוקה ועל אדריאנו בתוך שניות מהרגע שאנחנו מגיעות לבר.
אדריאנו, שבולט מבין כולם כמו מלאך כהה, מתבונן באיטיות באנשים המקיפים אותו. מבטי נח עליו, וליבי מתמלא אושר. הוא מייד מפנה את ראשו ומאתר את פניי בתוך ההמון. הוא בוחן אותי היטב במשך רגע ארוך, ואז מחייך חיוך ממזרי לפני שהוא מתחיל לפסוע לעברי.
נשים בוהות בו בעיניים פעורות, ואחת מהן חוסמת את דרכו ברוב חוצפתה. אבל הוא עוקף אותה במיומנות רבה ומתעלם ממנה, מטביע עליי את חותמו במבט, מסמן אותי במחווה פשוטה אחת.
אדריאנו הוא מטר ושמונים סנטימטרים של עוצמה וחטא, ומאחר שהוא בדרך כלל אינו נוהג ללבוש ז'קטים, אני נהנית לראות אותו בטוקסידו השחור המפתה שלו, שלא מסתיר את גופו השרירי והחסון. אם מוסיפים לכך את רעמת השיער הכהה והפרועה תמידית, ברור למה אני נמשכת אליו עכשיו בדיוק כמו ביום שבו ראיתי אותו בפעם הראשונה. אני חשה להט בשיפולי בטני כשעיניו משוטטות במעלה גופי. הוא מרים את זווית פיו לחיוך אלכסוני ומצמצם את המרחק בינינו. עכשיו זה רק הוא ואני, גם אם אנחנו מוקפים בכל כך הרבה אנשים.
עם כל יום שחולף, אני מתקשה להאמין עד כמה אני קשורה לגבר הזה. הגבר הזה תפס לו מקום של קבע בליבי.
