מבוא:
גיל שויד
בשנת פרסומו של הספר הזה ציינה ישראל 70 שנים לעצמאותה. בשנה זו ציינה ׳צ׳ק פוינט טכנולוגיות תוכנה׳ 25 שנים להיווסדה. צירוף ציוני הדרך האלה, של המדינה ושל צ׳ק פוינט, סמלי מאוד, מכיוון שסיפורה של צ׳ק פוינט הוא במידה רבה סיפורה של התעשייה הישראלית כולה, כפי שמתאר הספר הזה, ובמיוחד הערך המוסף הממשי שהצליחה לייצר עבור מיליארדים של אנשים ברחבי העולם, כולל במדינות אשר לא מכירות בה.
מדינת ישראל היא סמל עולמי למצוינות ולחדשנות. לא בכדי היא המדינה עם מספר הסטארט־אפים הגדול ביותר לנפש. ישראל היא המקום שממנו הגיעו הפתרונות לכמה מהאתגרים הנפוצים ביותר בעולם, והיא המקום שנולדו בו מוצרים שמשתמשים בהם בכל פינה ברחבי הגלובוס.
בבחינה היסטורית של הדברים ניתן להסביר את התופעה הייחודית הזו באמצעות המאפיינים של הסיפור הישראלי, המייצג מאה שנים של תרבות ׳סטארט־אפית׳.
הגעתם של עולים ממדינות שונות ומתרבוית מגוונות בתכלית, חייבה את הדורות הראשונים של החברה הישראלית להקים את הכול יש מאין. אמנם היה להם ידע, אבל הם נדרשו להשתמש בו כדי להמציא מחדש. במציאות ששררה בארץ נדרשה חשיבה מחוץ לקופסה שיצרה פתרונות יוצאי דופן בחקלאות, בתעשייה, במערכות חינוך, במערכות משפט ובכל תחומי החיים. חשיבה כזו של מחוץ לקופסה מייצרת פתרונות ייחודיים – ואלו בדיוק סוג הדברים שמשנים את העולם.
מיום הקמתה הייתה ישראל כלכלה שלא מוכוונת לשוק המקומי. המצב הגיאו־פוליטי של ישראל והמיעוט היחסי של התושבים בה, חייבו את היזמיות והיזמים שבה לחשוב גלובלית. חשיבה על פיתוח מוצר המותאם מראש למדינות שונות עם מאפיינים שונים, מגלמת בתוכה פוטנציאל הצלחה גדול מאוד. מי שיודע לייצר ערך עבור אנשים רבים כל כך במקומות רבים כל כך, יכול לשנות סדרי עולם ולהגדיר דברים מחדש.
כל פרק ופרק בסיפורה של ישראל במאה השנים האחרונות, בהן התעצבה, הוקמה והתבססה, מתאר היסטוריה של רוח סטארט־אפית. המאפיינים הללו, לצד משאב אנושי יוצא דופן ומערכות חינוכיות תומכות, יצרו כאן אנרגיה יזמית שעם השנים תועלה מצורך ההישרדות המקומי לשינוי של העולם בתחומים רבים ומגוונים. אין בנמצא דוגמאות לאומות שבתוך מאה אחת בלבד הקימו את עצמן, ביססו את עצמן והוציאו מתוכן סיפורי הצלחה רבים כל כך שכולם הוקמו בתוך פרק הזמן הקצר הזה. אותה אנרגיה יזמית אפשרה את ההצלחה הזו, ואותה אנרגיה יזמית אפשרה לישראל, ככתוב בכותרתו של אחד מפרקי הספר, להיות אומה קטנה עם חזון גדול.
אני מאמין שהסיפור האישי שלנו בצ׳ק פוינט מייצג סיפורי הצלחה ישראליים נוספים שמתוארים בספר. בסך הכול היינו שלושה צעירים עם סכום כסף קטן מאוד, אך כיאה לאנרגיה היזמית הישראלית רצינו לרוץ מהר וכיוונו גבוה – לעולם כולו. בימים ההם צעד האינטרנט את צעדיו הראשונים, אבל אנחנו האמנו שהוא יתפתח, ואיתו הצורך להשתמש בטכנולוגיה שלנו. גילינו בעיה שמישהו חייב היה לספק לה פתרון, ואמונה חזקה במוצר שלנו (בשילוב מעט סקפטיזם ששם את הכול בפרופורציות הנכונות) גרמה לנו להאמין שאנחנו יכולים להיות אלה שיפתרו אותה. רצינו להביא לעולם את הבשורה שפיתחנו כאן, כי האמנו שהיא באמת יכולה לשנות לטובה את חייהם של אנשים בכל נקודה על כדור הארץ.
הרצון הזה לשפר את העולם, או במקרה שלנו להפוך אותו לבטוח יותר, עם התעוזה להאמין שבעולם הגדול יש מקום לעוד המון רעיונות ומוצרים שמגיעים גם ממדינה קטנה כשלנו – נתן בנו את הכוח לנסות, להתנסות ובסופו של דבר גם להצליח. ההצלחה הזו, שטמונה בידיעה שהמידע של מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם מוגן באמצעות הפעילות שלנו אל מול דורות הולכים ומשתנים של איומי סייבר, היא ביטוי אחד מבין סיפורי הצלחה רבים, שחלקם רוקמים עור וגידים גם בימים אלו. כאשר עוסקים בטכנולוגיות, אין צורך להתבסס על משאבים טבעיים (שבישראל אין רבים כאלה) או על תרבות אחת, ומכאן היכולת לייצר מוצר שמצליח ברמה גלובלית קיימת באופן מובנה. אני משוכנע שגם ביניכם, הקוראים את הספר הזה, מצויים פורצי הדרך הבאים.
גם היום החברה הישראלית מלאה באינספור יזמיות ויזמים המצוידים בברק בעיניים וברעיונות יוצאי דופן. אמנם קשה לדעת אילו מרעיונות אלה יעמדו במבחני השוק ומי מהחברות תהפוכנה למובילות שוק ולחברות ענק, אך קשה להישאר אדישים אל מול אותו צורך עז לייצר שינוי, לפתור בעיות ובעיקר – ליזום. אותה אנרגיה שבעזרתה הקימו את מדינת ישראל, אותן התכונות שפיתחו וקידמו אותה למה שהיא, הן אותם הכלים שהתעשייה הישראלית ממשיכה להאיר בעזרתם את העולם ולהפוך אותו לטוב יותר.
לכם, שקוראים את הספר הזה ומעוניינים להפיק ממנו תובנות עבור המסע האישי שלכם, אני מבקש לומר שעצם הקמת עסק משלכם, תרגום הרעיון והיכולת האישית שלכם למוצר שמשפר מציאות של אנשים בכל רחבי העולם, עבודה עם אנשים שאתם רוצים לצידכם, ובעיקר – האומץ הזה לממש את חוש היזמות – אלו הדברים שהופכים את ישראל לחברה החדשנית שהיא, ואלו המנועים האמיתיים שיכולים להבטיח את ההצלחה ואת הצמיחה בדרך שתלכו בה גם אתם.
התצרף המיוחד של התעשייה הישראלית בא לידי ביטוי דרך האנשים השונים שמתאר הספר, ודרך הסיפורים המגוונים של כל אחד ואחת מהם. הם, ועוד מסעות מיוחדים ומוצלחים רבים, מספרים במשותף כיצד התושייה הישראלית מצליחה לשפר את העולם שלנו. אני מקווה ומאמין שכל אחת ואחד מכם תמצאו לפחות סיפור אחד משלל הסיפורים המתוארים כאן שתוכלו להזדהות איתו ותישאו אליו מבטכם בעודכם חושבים כיצד אתם יכולים להפוך את העולם לטוב אפילו יותר. זו, בסופו של דבר, המשימה החשובה ביותר של כולנו עבור הדורות הבאים.
קריאה מהנה
הקדמה
ויהי אור
וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד־קְצֵה הָאָרֶץ
(ישעיהו מט, ו)
המכונית שלי שעטה מחוץ לירושלים כשלפתע בקעה מהרדיו אזעקת צבע אדום. הסתכלתי על בני הקטן, שישן בשלווה מאחור, והרגשתי את תחושת הפחד מחלחלת לעצמותיי. השנה הייתה 2014, התאריך היה 8 ביולי, ובדיוק עברתי את המחסום. במשך שבועות לא הפסקנו לדבר על המלחמה הממשמשת ובאה נגד חמאס. ישראל בדיוק יצאה לפעולה צבאית בעזה נגד הכוחות המוסלמים. כבר שנים שחמאס, שחרט על דגלו להשמיד את מדינת ישראל ולהחליף אותה בתיאוקרטיה מוסלמית, משתמש במנהרות תת־קרקעיות כדי להבריח כלי נשק וחומרים ממצרים. בסביבות השעה 18:30 הגעתי הביתה, לרחוב שקט וירוק, והשכבתי את בני אורן לישון. חיכיתי. מהר מאוד נשמעה האזעקה שבישרה על שיגור הטילים. חמאס החל לירות טילים מעבר לגבול. בלילה הראשון של הלחימה חמאס שיגר טילי M-75 לעבר תל אביב וירושלים, שתי ערים גדולות שרבים חשבו שהן נמצאות מחוץ לטווח הפגיעה שלו. הרמתי את הבן שלי וירדנו ארבע קומות למקלט. ראיתי שהוא מבועת. אפשר רק לשער עד כמה מפוחדים היו ילדים אחרים בארץ ובעזה. כמה דקות אחר כך שמענו שני פיצוצים עמומים אך חזקים, וידענו שאפשר לעלות בחזרה הביתה.
בשבעת השבועות הבאים שמענו לא מעט את האזעקה, והסיטואציה הזו חזרה על עצמה שוב ושוב. הפחד מעולם לא נעלם, אבל המשפחה שלי, כמו שאר המשפחות בישראל, מצאה נחמה בכיפת ברזל. התפעלתי מההמצאה הזו. היא מנעה מישראל להידרדר לתוהו ובוהו ולהפוך לשדה קטל כמו מקומות אחרים במזרח התיכון: כוחות המדינה האסלאמית השתלטו על אזורים עצומים בעיראק ובסוריה, תוך שהם אונסים ורוצחים המוני "כופרים"; משטר אסד שחט את אנשיו באמצעות פצצות חבית ונשק כימי, ומיליוני פליטים צבאו על גבולות טורקיה, ירדן ולבנון; ובמצרים, הכוחות המוסלמים עמדו בראש התקוממות עקובה מדם בחצי האי סיני.
המצב היה מייאש. גדלתי במחשבה שהדור שלי יזכה לראות שלום במזרח התיכון. כשלמדתי לתואר שני בערבית ובתולדות האסלאם, עברתי לקהיר והסתובבתי באזור בתקווה לראות במו עיניי שינוי בר־קיימא, אך נדמה היה שעל תושביו נגזר לחיות לעד באלימות.
משהו נוסף קרה לי בקיץ 2014. הבנתי שכיפת ברזל היא לא ההמצאה הישראלית היחידה שמצילה חיים. כמעט במקרה התחלתי לשים לב לעוד המצאות מסביבי, המחוללות שינוי של ממש ויוצרות עולם שלכולנו נעים יותר לחיות בו. אחרי כל מקרה חירום – בין אם היו אלה טילים שנורו, תאונת דרכים או התקף לב – הגיח כמעט מיד מגיש עזרה ראשונה, כשהוא רכוב על אמבולנס־אופנוע (כלי דו־גלגלי שחציו אמבולנס וחציו אופנוע הנקרא אופנולנס) ומנווט בעזרת אפליקציה דמוית־אוּבֶּר בסמארטפון. הגנן הירושלמי שלי ציין שהוא משתמש בטפטפת מיוחדת, ונודע לי שחקלאים מכל העולם משתמשים בה כדי לחסוך באחד מאוצרות הטבע החשובים ביותר, מים, ולהאכיל את אוכלוסיית העולם ההולכת וגדלה. אחד מהקולגות שלי אובחן כחולה בפרקינסון, והחל לקבל טיפול שנקרא גירוי מוחי עמוק. נודע לי שהמכשיר הרפואי ששימש לטיפול פותח על ידי עימאד ורים יונס, בני זוג ערבים מנצרת. ההמצאה שלהם חוללה מהפכה בתחום ניתוחי המוח, בזכות מערכת ניווט המאפשרת למנתחים להחדיר אלקטרודה למיקום מדויק במוח ולטפל בסוגים רבים ושונים של הפרעות תנועה והפרעות נפשיות.
הסיפורים האלה היו כמו קרני אור קטנות של תקווה שחדרו דרך האפלה שירדה על האזור, לתחושתי. רציתי להתחבר לצד הזה בישראל, שמעורר השראה. התחלתי לחפש יזמים חברתיים שניסו לפתור אתגרים קטנים וגדולים כאחד, ולשפר את חייהם של מיליוני או מיליארדי אנשים בעולם.
כמו רבים אחרים, הייתי מודע להישגים הרבים של ישראל בתחום החדשנות. קראתי גם את 'מדינת הסטארט־אפ', ספרם של דן סינור ושאול זינגר, שבחן איך ישראל הגיעה לשגשוג כלכלי. אבל לא הייתי מודע להיקף ההשפעה של רוח החדשנות הישראלית על העולם, ולמידה שבה היא נתנה מענה לחלק מהבעיות החברתיות הבוערות ביותר. מהר מאוד הבנתי שישראל היא לא רק 'מדינת הסטארט־אפ'. חלקה בפתרון הבעיות הגדולות בעולם היה עצום ביחס לגודלה. לא ציפיתי להתרגש, אך התרגשתי. עמוק בבטן הייתה לי תחושה שיש תקווה לעתיד שונה.
לבסוף נפגשתי עם יוסי ורדי, אחד מ"האבות" של מהפכת ההיי־טק בישראל. שנה אחר כך הוא הזמין אותי לכינרנט, "מסיבת" האינטרנט והטכנולוגיה השנתית שלו ביוני, שנאספים בה בצפון ישראל יזמי טכנולוגיה יהודים, נוצרים ומוסלמים מישראל, וגם פלסטינים מהגדה המערבית. בלי לחשוב פעמיים עניתי בחיוב.
כשנכנסתי למלון סנט גבריאל בנצרת הרגשתי כאילו אני נכנס למזנון של מלחמת הכוכבים. היו שם אנשים שבעטו בכדורגל מספוג, הטיסו רחפנים וקפצו מתוך חלונות אל כריות אוויר ענקיות כדי לבדוק מה המהירות שלהם. לרגע חשבתי שתכף אתקל בג'אבה ההאט. בימים הבאים נפגשתי עם כמה מהמוחות המובילים בישראל ובעולם, ונחשפתי להמצאות רבות נוספות שיצאו מישראל. הרגשתי שאני מוכרח לחקור את הנושא ולהבין איך יכול להיות שיש כאן כל כך הרבה יזמות וחדשנות חברתית.
התחלתי לנסוע לאורכה ולרוחבה של הארץ. נפגשתי עם יזמים במשרדיהם, על ספסל בגינה ולפעמים אפילו אצלם בבית. ישבתי בסלון של מישל רבל כשהוא סיפר לי על הדרך החדשנית והייחודית שבה פיתח את 'רביף' – אחת מהתרופות המובילות לטיפול בטרשת נפוצה – על ידי ניסויים בעורלות. נשנשתי פיצה עם ברנרד בר־נתן, שפיתח את התחבושת האישית, אותה תחבושת ייחודית שעוצרת דימומים קשים, מונעת זיהומים במצבי חירום ומצילה חיים.
נסעתי לצפון ישראל כדי לפגוש את עמית גופר, שהמציא חליפת שלד חיצונית המאפשרת לאנשים עם מוגבלויות ושיתוק ברגליים ללכת. שלמה נברו לקח אותי, ואת הכלב הגדול שלו, למשרד שבמרתף ביתו, כדי להסביר לי איך רקח במוחו קוביית אחסון מיוחדת מחומר טבעי הדוחה חרקים ללא שימוש בחומרי הדברה מזיקים, העוזרת לאחסן מזון וממלאת תפקיד חשוב במלחמה במגפת הרעב בעולם.
ככל שנפגשתי עם עוד ועוד אנשים, כך התחדדה בי ההבנה שאותם ממציאים חיו בעולם שמעבר לזוועות המלחמה, בעולם שכלל תקווה ואופטימיות. במקום להביט מנגד על הפצצות וכדורי הרובים, הם המציאו מכשירים שיהפכו את העולם, כך קיוו, למקום טוב יותר.
במסעותיי חציתי גם את הקו הירוק, ופגשתי מקרוב את סצנת הסטארט־אפ ברשות הפלסטינית. מזה כמה דורות הישראלים והפלסטינים נמצאים בסכסוך על שטחים, על זכויות מים, על פליטים ועל שלל סוגיות כואבות, ורק מעטים נותרו עם תקווה אמיתית לשלום. אבל רבים מהיזמים שדיברתי איתם מאמינים שהחדשנות יכולה לשמש כגשר חשוב בין שני העמים.
מי שעוקב בחצי־עין אחרי החדשות עלול לחשוב שכל מה שיש בישראל הוא אלימות – מלחמה, מחבלים מתאבדים, דקירות, פיגועי דריסה. נכון שישראל ידעה לא מעט מהומות, אבל יש בה גם צד אחר. כמעט מאחורי כל אחת מעשר הבעיות הקשות שהעולם מתמודד איתן כיום נמצא מישהו מישראל שמנסה למצוא לה פתרון.
הסופר הבריטי ג"ק צ'סטרטון כתב בתחילת המאה העשרים שארה"ב היא "מדינה עם נשמה של כנסייה". נדמה שהוא ניסה לומר שאמריקניוּת היא דת בפני עצמה; שארה"ב היא מדינה עם עקרונות, מערך אמונות וכתבים מקודשים – החוקה, הכרזת העצמאות והאמונה הבלתי פוסקת בחלום האמריקני. ישראל, כך אני מאמין, היא מדינה עם נשמה של בית כנסת. מדינה שבה מסורת הנביאים היהודית עיצבה – במודע או שלא במודע – תרבות בלתי נתפשת של חדשנות, המתועלת ברובה לטובת פתרון הבעיות הקשות בעולם.
לפי הקבלה, תורת המיסטיקה היהודית, כשאלוהים ברא את העולם הוא שאף שאיפה עמוקה כדי לפנות מקום לפלאי תבל. וכשאלוהים אמר "ויהי אור", הוא יצר עשרה כלים (ספירות) המכילים ניצוצות מההארה האלוהית. אילו היו הכלים נשארים שלמים, העולם היה מושלם, אולם הכלים נשברו מעוצמתו של אלוהים והניצוצות התפזרו. רובם הגיעו לאדמת ארץ ישראל, ולדברי היהדות, מטרתנו כבני אדם היא לאסוף כמה שיותר ניצוצות, לשקם את הכלים השבורים ולהפוך את העולם למקום טוב יותר.
איך עושים זאת? יהודים רבים בעולם עושים זאת בעזרת מעשים טובים, צדקה ושמירה על הסביבה, אבל יותר ויותר אנשים בישראל מאמינים כי אפשר לתקן את העולם בעזרת חדשנות וטכנולוגיה. אם אדם משותק אחד יוכל לחזור ללכת, אולי איש לא יצטרך להיות מרותק עוד לכיסא גלגלים. אם אדם רעב אחד יוכל לאכול, אולי נוכל לשים קץ לרעב בעולם.
בספר הזה אראה מה ישראל עושה כיום כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר, ואת ההשפעה שלה על העולם. אנסה לרמוז גם מה ישראל מסוגלת לעשות בעתיד. אם תרומתה של ישראל לעולם גדולה כל כך בזמן שהיא מתמודדת עם מצבה הנוכחי, אפשר רק לשער מה היא תוכל לעשות אם היא לא תהיה שקועה עד צוואר במלחמות ולא תצטרך להגן על עצמה ועל גבולותיה כל הזמן.
אין נרטיב אחד שיכול לתאר את הסיפור של מדינת ישראל במלוא היקפו. אבל גם אין ספק שבמדינה יש ממציאים מדהימים, שמה שמחבר ביניהם הוא לא דת, כסף או מעמד, אלא הרצון העז להציל חיים ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. מי שדוגל בחירות, בשלום ובצדק חברתי צריך לעמוד לצד אותם אנשים – ולצד רבים נוספים שלא נכללו בספר – בניסיון להוביל לתיקון העולם. התנ"ך מלא בניסים, והספר הזה מנסה להראות איך גם כיום קורים ניסים, כשמישהו עוזר לחולל שינוי בחייהם של נזקקים. כל העולם צמא לניסים מודרניים, ואין מסורת שיש לה חזקה בלעדית על הדחף הזה, אבל ניכר שהרצון לחולל ניסים השתרש עמוק במדינה כה קטנה, בגודל של ניו ג'רזי, לחופי הים התיכון.
בשנים האחרונות נכתבו ספרים מעוררי כבוד על הטכנולוגיה הישראלית. הספר 'מדינת הסטארט־אפ' מיתג מחדש את המדינה וחשף את הקוראים לסיפור הנס הכלכלי של ישראל. למדינת ישראל יש מעט אוצרות טבע, אוכלוסייה קטנה ואויבים למכביר. ובכל זאת, ישראל הצליחה לייצר יותר סטארט־אפים מקנדה, הודו, יפן, קוריאה ובריטניה ביחד. בישראל יש את המספר הגדול ביותר של חברות מחוץ לצפון אמריקה הנסחרות בנסדא"ק. ויש בה את השיעור הגדול ביותר של השקעת הון ביחס לתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). בספרו "המאבק על כל טיפה", סת' סיגל מסביר באופן מרהיב איך ישראל הפכה למעצמת מים, אף על פי שיותר מחצי משטחה הוא מדבר. ובספר 'קוסמי הנשק', יעקב כץ ואמיר בוחבוט נותנים לקוראים הצצה מקרוב למערכות הנשק שישראל יצרה בשבעים השנים האחרונות, ונדמים כאילו הם נלקחו מסרט של ג'יימס בונד. כל אחד מהספרים האלה התמקד בהיבט אחד מסוים של הטכנולוגיה הישראלית.
ואף שספרי 'איקסמיקס' כולל יוזמות בתחומי החקלאות, הרפואה, המים והביטחון, הלב והנשמה שלו עוסקים בהשפעה הכלל־עולמית של ההמצאות המהפכניות ובאנשים העומדים מאחוריהן. זהו אוסף של סיפורים שנועד להראות איך החדשנות הישראלית משפרת את חייהם של מיליארד אנשים בעולם, ואיך כושר ההמצאה הישראלי עוזר להאכיל פיות רעבים, לרפא חולים ולהעניק מקלט למחוסרי קורת גג. בעיניי, אם קובעי מדיניות, משפטנים, מהנדסים, רופאים, עורכי דין, בנקאים, עובדי סיוע ושאר אנשי מקצוע מכל סוג שהוא רוצים לפתור בעיות – גדולות וקטנות כאחת – הם צריכים לפנות לישראל. כאן הם יוכלו למצוא פתרון קיים, ואם לא – ודאי יומצא פתרון חדש.
אך חשוב לא פחות, אם מדינות העולם רוצות להבין מהו "המתכון הסודי" של ישראל לחדשנות, כדי להשתמש בו לטובת האוכלוסייה והכלכלה שלהן, התשובה מסתתרת במהות של התרבות הישראלית.
"איקסמיקס" הוא סיפור על ישראלים שבחרו בתקווה ובתיקון על פני המוות וההרס. הסיפורים האלה הם כמו קרני אור של תקווה באזור שידע לא מעט רגעי חושך.
חלק 1
מדינה עם נשמה
פרק 1
הדי־אן־איי של ישראל
אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי
(מסכת אבות א, יד)
"זו היא זכות היסטורית גדולה – ומשום כך גם חובה – שניתנה לישראל... לעזור לפתרון הבעיות החמורות ביותר של המאה העשרים..."
(דוד בן־גוריון, 'בטחוננו ומעמדנו', שנתון הממשלה תש"ך)
להתחמק מהמוות בעזרת חוצפה
לישראלים יצא שם של אנשים עם חשיבה לא קונבנציונלית. אחד מאלו שממחישים זאת בצורה הטובה ביותר הוא אבי ירון, שחלק איתי חדר בכנס של יוסי ורדי בנצרת. נהניתי לשוחח איתו, וביום האחרון הצעתי לו טרמפ לתל אביב כי רציתי להכיר אותו לעומק.
כשעלינו על כביש 6 אבי סיפר לי את סיפורו האישי המדהים, ומרוב הלם פחדתי שאעשה תאונה. ב־1993 אבי היה מעורב בתאונת דרכים עם האופנוע שלו והובהל לבית החולים. הרופאים בישרו לו שתי בשורות: אחת טובה והשנייה רעה. הבשורה הטובה היא שהוא לא נפצע קשה בתאונה. הבשורה הרעה היא שגילו אצלו גידול סרטני במוח. "הייתי בהלם מוחלט", הוא סיפר, "אבל לא הייתי בטוח שהרופאים כנים ופתוחים לגמרי איתי".1
הרופאים אמרו לו שבמקרה הטוב ביותר הוא יישאר משותק בצד אחד של הגוף ויסבול מנזק מוחי ניכר. אלו היו בשורות קשות, אבל אבי ידע שהוא מוכרח למצוא דרך להימלט מהגורל המר הזה. "החלטתי להילחם על החיים שלי", הוא אמר, "אז ניגשתי לספרייה הרפואית והתחלתי ללמוד – אנטומיה, ביולוגיה... ובכל פעם שחשבתי שהבנתי והתקדמתי צעד קדימה, הלכתי שני צעדים אחורה. והחלק הגרוע ביותר הוא שכל האנשים סביבי חשבו שהשתגעתי".
אבי החליט לשפר את התזונה שלו, לשתות פחות קפה ולישון רק ארבע שעות בלילה כי "זה [השינה] היה בזבוז מוחלט של הזמן שלי". הגידול שלו המשיך לגדול והרופאים לא יכלו לעשות דבר. הבעיה הייתה שהכלים שעמדו לרשות המנתחים היו גדולים מדי. נאמר לאבי שאולי מישהו יצליח לפתח את הטכנולוגיה המתאימה תוך חמש שנים. הוא לא חשב שיש לו כל כך הרבה זמן, והחליט למצוא פתרון בעצמו. הוא הקים חברה בשם ויז'ן סנס והקדיש כמעט עשור מחייו לפיתוח סוג חדש של מכשיר ניתוחי המבוסס על המבנה של עיני חרקים. לדבריו, "כיום הטכנולוגיה פעילה והיא הצילה את חייהם של אלפי אנשים בעולם".
בעודי בוהה בנופים המרהיבים של ישראל לאורך הכביש נפל לי האסימון – אבי התחמק מהמוות בעזרת חוצפה. הוא לא נרתע מקושי אישי גדול, והמציא מכשיר מדהים שמסייע לאנשים נוספים מכל העולם להתחמק ממנו.
אבל לתחושתי, מה שהניע אותו לזה לא היה האופי האישי שלו, אלא האופי הישראלי בכללותו. זה גרם לי לתהות: איך מדינה קטנה כל כך הפכה לאומה שמעזה להתמודד עם בעיות כל כך קשות, ומוצאת פתרונות שמאירים את חייהם של רבים כל כך בעולם?
אור לגויים
ההצלחה של ישראל בתחום החדשנות נובעת מכמה גורמים, כולל תרבות יהודית המעודדת את האנשים תמיד לקרוא תיגר על הסמכות, לשאול שאלות ולצאת נגד המובן מאליו. המדינה מחבקת את התמהיל האנושי המגוון של אזרחיה – מבחינה אתנית, פוליטית ודתית – ומוקירה את המוסדות החילוניים. גורמים אחרים כמו חוצפה, שירות חובה בצה"ל, אוניברסיטאות בעלות שם עולמי, ממשלה גדולה וחכמה ומחסור באוצרות טבע הפכו למאפיינים כלל־ישראליים שמסבירים איך מדינה קטנה כל כך הפכה למעצמה טכנולוגית. אבל במקום להפוך אנשים לעשירים או את חיינו לנוחים יותר, חברות טכנולוגיה ישראליות רבות פשוט הופכות את העולם למקום טוב הרבה יותר.
התחלתי לשאול יזמים שונים למה הם כל כך רצו למצוא פתרונות לבעיות חברתיות, וקיבלתי שלל תשובות שונות. הרבה אנשים ציינו שבן משפחה עורר בהם השראה – אימא, אבא, בן או בת זוג. אבל ככל שחפרתי עמוק יותר, כך הם שייכו את המוטיבציה שלהם להיבט מסוים בתרבות הישראלית או היהודית. אלי ביר, ממקימי העמותה לרפואת חירום איחוד הצלה וממציאי אופנולנס, הסביר איך אבא שלו תמיד אמר שחשוב "להיות מענטש ולעשות מעשים טובים". אחד מהזיכרונות הראשונים שלו הוא נסיעת גיוס כספים לארצות הברית עם אביו, כדי לעזור ליהודי ברית המועצות לעלות לישראל, אף על פי שאסור היה להם לעזוב את ברית המועצות ברוב שנות השבעים והשמונים.
שלמה נברו, הממציא של קוביית האחסון, מאמין ש"יצר המהפכנות והרצון לעשות משהו לטובת הכלל טבוע בתרבות שלנו". הוא זוכר איך למד על חשיבות הערכים האלה בבית הספר היהודי בארץ הולדתו, טורקיה, וכחלק מתנועת הנוער הציוני.
ברנרד בר־נתן, מי שפיתח את התחבושת האישית, למד על חשיבות המעשים הטובים מהוריו, ניצולי שואה שניהם.
תהיתי איך אותם ערכים יהודיים התפשטו והפכו לתרבות ישראלית הרבה יותר עמוקה ולא מודעת. אבל מי שהיטיבה לבטא זאת מכולם היא ככל הנראה רים יונס, שהקימה עם בן זוגה את 'אלפא אומגה', חברת ההיי־טק הערבית הגדולה ביותר בישראל. לדבריה, "הכול בזכות אבא שלי, בית הספר שבו למדתי והקשרים עם הישראלים... התרבות הישראלית התפשטה בקרבנו כמו באוסמוזה".
כמו מוסר העבודה של הנוצרים הפרוטסטנטים... רק אצל יהודים
מאז ימי הביניים, ואולי עוד קודם, החלו היהודים להתפלל "עלינו לשבח" שלוש פעמים ביום. התפילה מורה לנו, בין השאר, לפעול לתיקון עולם. אנחנו מאמינים שאנו שותפי האלוהים, וחולקים אחריות להפצת המוסר והצדק בעולם. המשנה, קובץ ההלכות של התורה שבעל פה, מזכירה את המונח תיקון עולם עשר פעמים, ומקנה הגנה נוספת לנזקקים הפוטנציאליים לטובת תיקון העולם. גם הנביא ישעיהו קרא ליהודים לשמש "אור לגויים" (ישעיהו מב, ו).
המסר היהודי של עזרה לזולת נוכח היטב גם במסכת אבות, אוסף של הלכות העוסקות בענייני מוסר, שחוברה על ידי רבנים בסביבות המאות השנייה והשלישית לספירה. שניים מהפתגמים המפורסמים ביותר הם אמירתו של רבי טרפון "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה", וסדרת השאלות של רבי הלל "אם אין אני לי מי לי? וכשאני לעצמי מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?"
אך מעבר לכל זה, במרכז כל התורה היהודית ניצב הכוח להפוך את העולם הגשמי לקדוש, את הפעולה היומיומית של חול, לשמימית. לפני שאוכלים ולו פירור של לחם, אחרי שהולכים לשירותים, בכל מאורע חגיגי – וגם ברגעי אֵבֶל – היהודי שומר המצוות אומר תפילה לשבח אלוהים ויצירותיו השונות, ומיד בצאת השבת מדליקים נרות ואומרים "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך".
הרעיון שאנחנו, בני האדם, שותפים של אלוהים למעשה היצירה ותיקון העולם, הוא חלק מרכזי ביהדות שהשפיע רבות על התנועה הציונית. "אין ספק שתיקון עולם נמצא בלב האידיאולוגיה הציונית", אמר הרב דוד רוזן מירושלים, לשעבר הרב הראשי של אירלנד והמנהל לעניינים בין־דתיים בוועד היהודי־אמריקני.
רמב"ם (רבי משה בן מימון), אחד מגדולי הפילוסופים היהודים, כתב שיש שמונה מעלות (דרגות) לצדקה – כשאחת מהגבוהות ביותר היא מתן צדקה בסתר, והנמוכה ביותר היא לתת בחוסר רצון. באותו אופן, המוטיבציות שהניעו את היזמים הישראלים השונים המוזכרים בספר רבות ושונות, ונמצאות על ספקטרום – חלקם עשו זאת לטובת רווח אישי, אחרים כדי לעשות מעשים טובים, אבל בפועל כל אחד מהם עשה מעשה צדקה בכך שהשפיע משמעותית על חייהם של אינספור אנשים. ברור, בישראל "אין רק צדיקים ועושי מעשים טובים", כמו שהסביר לי בעדינות יוסי ורדי כשישבנו יחד בהמפטונס ובהינו באוקיינוס האטלנטי, אבל התרבות היהודית טיפחה "אומה של אנשים שמחפשים משמעות גבוהה יותר".
רבים מהאבות המייסדים של ישראל, ובראש ובראשונה דוד בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, שאבו השראה מאותם כתבים דתיים. "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו", הקריא בן־גוריון ממגילת העצמאות ב־1948. "מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו". וגם סמל המדינה, המנורה התנ"כית בעלת שבעת הקנים, מסמל את רצונה של ישראל לשמש מקור של אור.
יכול להיות שדבריו של "הזקן" נשמעים באוזני רבים אירוניים או ציניים כיום, כשיודעים מהן השלכות המלחמה (והאלימות שממשיכה להתרחש כיום בישראל, בגדה המערבית ובעזה), אבל בן־גוריון היה גלוי לב, ודבריו היו חלק ממסורת של שאיפה ציונית.
50 שנה קודם לכן, בשנת 1896, עסק בנימין זאב הרצל, אבי הציונות המודרנית, ברעיון הזה בחזונו למדינה יהודית מודרנית. אחד מעמודי התווך בחזון שפרש בספרו 'המדינה היהודית' (דר יודנשטט), היה השאיפה הציונית לשינוי חברתי. "מעשה ידינו [במדינת היהודים], אשר נפעל שם לאושרנו והצלחתנו", הוא כתב, "יהיו לאות ולמופת לתהילה ולברכה בקרב כל הארץ.
ב־71 השנים שמאז הקמתה של ישראל, היא התמודדה עם אתגרים קשים: היא יצאה למלחמה אחת לעשור, עמדה בפני בידוד דיפלומטי וכלכלי ואוכלוסייתה גדלה לאין שיעור כשהיא קלטה מיליוני יהודים מכל העולם. בד בבד, ספגה ישראל ביקורת קשה, במיוחד בכל הקשור ליחסה לפלסטינים. אבל מעבר לכל פגמיה, המדינה הצעירה ממשיכה להפגין מנהיגות פוליטית, כלכלית ומוסרית המקרינה הרבה מעבר לגבולותיה הצרים.
לאנשים רבים בישראל, תיקון העולם פירושו למצוא פתרונות לבעיות רפואיות, לעשות מעשים טובים, לשמור על הסביבה ולעסוק בפעילות חברתית. בדיוק כמו שמוסר העבודה של הנוצרים הפרוטסטנטים, שהיכה שורש עם המתיישבים הראשונים בארצות הברית, הפך לאבן יסוד בתרבות האמריקנית, כך רוח היזמות של האבות המייסדים של ישראל – וקודמיהם ההיסטוריים – השפיעה עמוקות על החברה הרב־אתנית של המדינה. מבחינת הישראלים המוזכרים בספר הזה – רופאים, מדענים, אגרונומים, בוטניקאים ומהנדסים ממגוון דתות, כולל יהדות, נצרות ואסלאם – תיקון העולם הפך לתכלית מעשיהם, הן במכוון והן כתוצר־לוואי של רוח היצירתיות שטבועה בחברה הישראלית. ברמה הכוללת של ישראל, זה כמו פסיפס שבו אדם אחד בכל פעם, עם המצאה אחת, יוצא למסע במטרה לפתור אחת מהבעיות הגדולות בעולם והופך אותו למקום טוב יותר.
