הנובלה הגרפית אורב מביאה לקדמת הבמה את העיוות העלול לצמוח מהמושג אהבה. מן הרצון האנושי להבנה עולה וצומח סיפור מכאיב, מאיים, המעמיד במרכזו את מה שיכול היה להיות אולי סיפור יפה ונוגע ללב. המילים המדויקות של סיון שיקנאג'י והאיורים האפלים של אלינור נחאיסי מתארים עולם של אנשים הכלואים בתוך עצמם, אנשים הכמהים לחום ולאהבה אך נתקלים שוב ושוב בניכור.
היעדר האפשרות המיוחלת למגע אנושי הדדי הוא הגורל שהוחמץ, והוא מרכז הכובד שמניע את עלילת אורב. באמצעותו נחשפות הרקמות העדינות, החשוכות של התשוקה, אלה שיכולות להפוך אותה לכמוסה של פחד ושל אלימות נרמזת. זהו סיפור מאויר המטיל את קוראיו אל מעבה היצר הקמאי המקנן בין המילים והתנועות האנושיות, שהתפרצותו יכולה להיות הרסנית ואולי אף קטלנית.