1
לוקאס בלקסטון שנא התקהלויות. אך חדרים חשוכים, הוא שנא הרבה יותר. הלילה, יהיה עליו להתמודד עם שני הדברים בו-זמנית. זרזיף זיעה משפיל גלש על רקתו. הוא סילק אותו בקוצר רוח, עם חפת ז'קט הטוקסידו שלו. הוא הרגיש בחליפת המעצבים המחויטת כמו בכותונת משוגעים, שסחטה את האוויר מריאותיו. הפחד הלא הגיוני כיווץ את בטנו.
הוא העיף מבט עוין באורחים החשובים שמתחתיו, שנדחסו אל אולם הנשפים בסגנון הארט דקו של בלקסטונ'ס מנהטן, מלון הדגל של החברה שלו, בפינת סנטרל פארק ווסט.
האליטה ההוליוודית התחככה בראשי התעשייה, כוכבי רוק אגדתיים התרועעו עם איילי תקשורת, תכשיטים יקרי ערך נצנצו וזהרו, ושמפניה מובחרת זרמה לצד בופה פזרני של מעדנים, שהפיק שף עטור פרסים. תזמורת בת שלושים נגנים סיימה לנגן את הצלילים של ולס וינאי. נשף הירח המלא של בלקסטון היה האירוע הקלאסי ביותר של העונה. הלילה, הוצג כסף רב יותר מהתמ"ג של רוב המדינות האירופיות, אך עבור לוקאס, שלא כמו אחיו התאום אלכסי, זה תמיד נראה כמו מסה של אנשים שמוכנים לבלוע אותו בשלמותו.
"אין בעיה, אחי. אם אתה לא רוצה לרקוד בחושך עם אחת הבובות האלה, אני אקח את זה על עצמי. אבל אל תבוא לבכות לי אחר-כך, כשאני אשיג זיון ואתה לא."
קול אחיו, זחוח, מזלזל וגדוש בקסם הפזיז, שבזכותו נשים בכל רחבי העולם לא יכלו לעמוד בפני אלכסי, הדהד בלחישה בתודעתו של לוקאס. משקולת עופרת הצטרפה לפקעת העצבים בבטנו.
הוא שיקע את אגרופיו בכיסים של מכנסי החליפה שלו ולרגע, הניח לאובדן לשטוף אותו, כשבהה ברחבת אולם הנשפים. הענן המחניק של בשמים ומי קולון יקרים נישא אל קומת הביניים שבה עמד, מוסתר מפני עיניים חטטניות.
"מר בלקסטון, אדוני. מר גארווי רוצה לדעת אם בחרת לך בת-זוג לוולס האפל?"
לוקאס פנה במהירות וראה את אחד מאנשיו של מנהל יחסי הציבור שלו, דקס גארווי. הוא הציץ בשעונו. עשרה לשתים-עשרה. לעזאזל.
הוא דחף הצידה את צל הזיכרונות. בחצות, עם עמעום האורות, עליו להופיע על רחבת אולם הנשפים ולקחת לו אישה שתרקוד איתו, ובכך לספק לתקשורת את המחזה שהיה גולת הכותרת של הנשף, מאז שנות העשרים הסוערות.
את המסורת ייסד סבו הגדול – מבריח משקאות רוסי רצחני – שניצל את נשף הירח המלא הראשון של בלקסטון, כדרך ברברית ייחודית לקחת לו כלה תמימה, מבין הנערות שהוצגו לראשונה בחברה של החברה הגבוהה של ניו-יורק.
לרוע המזל, דקס גארווי החליט שלוקאס יכול ללכת בדרכי סבו.
"תגיד לגארווי שזה לא עניינו," נבח. האיש הבין את הרמז ומיהר להתחפף.
לוקאס כעס על הצורך למשוך אליו את מבטי הקהל, ועל הקשר ההדוק שעדיין התחרה בכאב החלול שבבטנו, שעה שסרק את רחבת הריקודים אחר מועמדת מתאימה, כשהתזמורת הכריזה על הוולס האפל והנשים המתאימות התאספו במרכז החדר.
הוא התעלם ממקבץ של בנות, שהגיעו מכמה מהמשפחות הטובות ביותר באירופה ובאמריקה. הוא ידע שגארווי הזמין אותן, בתקווה שלוקאס יבחר מישהי שתעורר את הסיפור המומצא של החיפוש שלו, כביכול, אחר רעיה – לקראת הפתיחה של אתר הנופש המשפחתי היוקרתי הראשון של חברת בלקסטון, על אטול פרטי באיים המלדיביים.
המעבר לשוק המשפחתי היה החלטה עסקית מבוססת, זה הכול – הזדמנות לחזק את חברת בלקסטון כמותג היוקרה המוביל, בכל המגזרים של תעשיית האירוח העולמית – אך ללוקאס לא הייתה שום כוונה להפוך לאיש משפחה בעצמו, רק כדי לקדם את העניין.
הקשרים בבטנו התהדקו, כשהוא עזב את מקום המסתור שלו וירד במדרגות. ים של פרצופים נשיים להוטים עקב אחריו. צלילי הפתיחה של הוולס האפל הבליעו את זמזום הציפייה של הקהל – ואת זרימת הדם באוזניו – כשמבטו נחת על אישה צעירה, שעמדה בגפה.
בניגוד לאחרות, שחיכו בציפייה כמעט בלתי מוסווית שיבחר באחת מהן, היא עמדה לבדה ושידרה שבריריות וזהירות.
זעזוע של מודעות הלם בו. גופה הדק הוצג בפיתוי בשמלת סטן ירוקה, שהסגנון הקלאסי שלה היה הרבה יותר פשוט משמלות המעצבים היקרות של הנשים האחרות. עור בהט חיוור הודגש על-ידי מסה של תלתלים אדומים פרועים שנאספה בסגנון מרושל, ואצבעותיו עקצצו מהרצון להסיר את הסיכות, שהחזיקו את השיער מורם.
כשהאורות התעמעמו, אור הירח שיווה לעורה של הנערה זוהר שמימי, והוא התקרב מספיק כדי להבחין בתווי פניה. התפוצצות החום הפנימית לוותה בזעזוע של זיהוי.
דארסי אוהרה. הנערה שניסתה לסחוט את אלכסי, לפני ארבע שנים – ממש לפני מותו. מה לעזאזל היא עושה בניו-יורק?
הוא נרתע ונחנק מזעם ומאובדן. אך הוא לא יכול היה לעצור את פסיעותיו או לשנות כיוון, כשחצה את הרחבה לעברה. מטח של מבזקי מצלמות התפוצץ סביבו כמו זיקוקים והנשים האחרות נמוגו ברקע – כי היא הייתה האישה היחידה שהוא הצליח להתמקד בה.
קשרי המתח השתחררו בבת-אחת ויצרו תגובת שרשרת בגופו. האינסטינקט הטורפני היה כמו סם.
היא נדרכה. מבטה היה ממוקד בו וגופה רעד כאילו היא מתכוננת לברוח, כמו צבייה שמריחה פנתר, שאורב לה בעשב הגבוה.
אך היא נותרה במקומה.
הוא היה נותן לה נקודות על כך, אך הוא לא קנה לרגע את ההצגה המזועזעת והשברירית. טעם הנקמה המתוק והחד גבר על פחד הילדות המוכר, שהציק לו שנים עם רדת החשכה. קרניו של הירח המלא, דרך זכוכית התקרה של אולם הנשפים, סיפקו את התאורה היחידה. החרדה נשטפה עם גל הזעם הממוקד והתלקחות התשוקה הבלתי מוסברת.
היית צריכה לברוח, דארסי, כי מה שעומד לקרות לא ימצא חן בעינייך.
הוא הגיע אליה לבסוף, לפת מפרק יד צר בלפיתת ברזל וכרך את זרועו האחרת סביב מותניה הדקים, כדי למשוך אותה אליו.
ללא בקשת רשות, הוא הניף אותה לסיבוב כשהמוזיקה החלה ולכד אותה לעומת גופו. היא התקמרה לאחור כנגד זרועו הכובלת, צלילי הצ'לו קובעים את הקצב. הוא שמע את השתנקות המצוקה, הרגיש את רטט נשימתה המהירה, את רכות עורה כשכף ידו נדדה מטה אל המחשוף הנמוך בגב השמלה.
הוא הצמיד אותה אליו, בקרבה פוגענית, והכריח אותה להתאים את עצמה לתנועותיו.
לא היה לו אכפת אם הוא מתייחס אליה כאל זונה. כי זה בדיוק מה שהיא הייתה.
דארסי אוהרה תשלם על השקרים שסיפרה לאלכסי, כמו גם על החלטתה להתפרץ לאירוע הזה. עד סוף הריקוד הזה, כל אחד מחברי הפפראצי במנהטן יידע איזו רודפת בצע קטנה ומניפולטיבית היא – כי הוא תכנן לספק לתקשורת העולמית ולכל הנוכחים כאן הדגמה גרפית.
"מר בלקסטון..." גמגמה תוך מאבק באחיזתו, המבטא האנגלי החד מעושן מכפי שזכר, מהמפגש היחידי החטוף שלהם. "אתה מכאיב לי," אמרה בקוצר נשימה.
הוא הרפה מעט את אחיזתו, אך רק מספיק כדי להבטיח שלא ישאיר עליה חבורות. הוא לא היה המפלצת כאן – אלא היא.
"תקראי לי לוקאס," נהם, כשחשב על אלכסי – חסר האחריות, האימפולסיבי, שהלך שולל בקלות רבה מדי על-ידי פרצוף יפה – ועל כל מה שהוא איבד, ביום שבו האישה הזאת השתחלה אל מיטת אחיו ודפקה לו את הראש. "ותפסיקי להתפתל."
ראשה של ברונטה אוהרה הסתובב והבלבול שלה היה ענקי כמעט כמו הפאניקה שלה, כשזרועותיו של לוקאס בלקסטון נסגרו סביבה כמו טבעות פלדה.
אך שעה שהוגיעה את מוחה בניסיון להבין מה קרה זה עתה, גופה בער. היא הייתה מודעת בחריפות לגבר הזה, שמעולם לא פגשה קודם, עד שמחאות נוספות נתקעו בגרונה.
הוא סחרר אותה על פני הרחבה, והקלידוסקופ של אורות מהבהבים וקולות הסתובב סביבה במעגלים. עורה נמתח על עצמותיה, ושדיה גאו בחלק העליון ההדוק מדי של השמלה, שהיא מצאה בחנות יד-שנייה באיסט וילג' ביום הקודם – כדי שתוכל להתפלח לאירוע הזה ולפגוש את האיש הזה, שהוא אולי התקווה היחידה של האחיין שלה. היא כבר ידעה שלוקאס בלקסטון הוא ממזר, לנוכח היחס שלו לדארסי לפני ארבע שנים. למרות זאת, היא התכוננה להתחנן לעזרתו, לתשומת ליבו – אך היא לא ציפתה לזה.
הלחץ הרכושני של ידו הגדולה צרב את שיפולי גבה, וחושיה הוצפו בניחוח הכובש של ערער ואורן ממי הקולון שלו ומריח המושק של גופו.
היא הרגישה לכודה, נשלטת, נתונה כליל לחסדיו. היא מעולם לא רקדה ולס, אך פסיעותיו הזורמות ומלאות הביטחון לא אפשרו לה למעוד, כי כפות רגליה כמעט לא נגעו בקרקע.
המוזיקה הגיעה לקרשנדו, נשימתה נעשתה מאומצת, ומוחה המותש כבר לא היה מסוגל להתעסק בשום דבר, מלבד מראהו וקולו. אור הירח עורר בה את ההרגשה שהיא בתוך חלום – חלום ארוטי להחריד – שבו גופה הופך לפקעת של קצות עצבים רוטטים ופועמים. בעיצומה של סערת הרגשות הסותרים, נאחז מוחה נואשות במחשבה צלולה אחת.
היא שנאה את האיש הזה, בגלל מי שהוא היה ומה שייצג, ובגלל מה שעשה לדארסי וניסה לעשות לניקו. לפני ארבע שנים, הוא ניסה לשחד את אחותה כדי שתפיל את הילד של אחיו.
אבל אם כך, מדוע הרגישה כה מלאת חיים בזרועותיו? התחושה הייתה כאילו מעטה נתלש מעליה, כדי לחשוף אותה במערומיה ובערגתה, ברגע שהוא צעד לעברה ומשך אותה אל חיבוקו.
למה גופה התמוגג מאחיזתו המענישה? למה היא הרגישה דחף נואש להתחכך בקווים הקשים של גופו החזק? למה ריאותיה רצו לשאוב נשימות חמדניות של אותו ריח משכר?
אחרי פרק זמן שהרגיש כמו נצח, אך יכול היה להיות רק דקות אחדות, הגלישה של הכינור והצ'לו, הרעד של הפיקולו והחליל, נמוגו לדממה והם נעצרו בבת-אחת.
היא שמעה את נשימתה המהירה, כשגופה רטט מאלף דקירות זעירות של תחושות מוזרות. הוא הרפה ממנה בפתאומיות. היא מעדה וידו התהדקה על זרועה העליונה.
מחיאות כפיים פרצו סביבם. היא שמעה את קללתו הפראית ופתאום היא הייתה שוב בזרועותיו. אך הפעם, שפתיו היו על שפתיה ולשונו דרשה כניסה. היא נפתחה אליו אינסטינקטיבית, והתנשפותה נקטעה, כשלשונו גלשה פנימה.
אצבעות חזקות צללו לתוך שיערה, והצריבה בקרקפת שלה כשהסיכות התפזרו הייתה כאין וכאפס, בהשוואה לרשף התחושה האלים שניצת ממרכזה.
מוצפת, מוכנעת, היא לא יכלה לשלוט בתגובתה הנואשת והמופקרת לנשיקה. צד אחד במוחה ידע שזה עונש – היא הרגישה בבוז שלו, טעמה את סלידתו – אך כשהוא קיבע את ראשה ובזז את פיה, לא היה בכוחה להתנגד לחום, שנורה בכל אחד מאותם קצות עצבים שהתעוררו מחדש.
היא הרגישה מטושטשת, מסוחררת מעונג, כשהחשכה החלה להתפוגג. אך אז הוא הדף אותה ממנו. מחיאות הכפיים גוועו והוחלפו בלחישות שורקניות ובדממה מתוחה.
היא נעצה את המבט הבוחן הראשון שלה בפנים שרדפו אותה למעלה משלוש שנים. אך הוא לא דמה כלל לתמונות שראתה, של אחיו. התאום הזהה שלו. עיני האוניקס הכהות שלו נצנצו בחום ובבוז. הצלקת, שחצתה בקשת את הצד השמאלי של פניו, הפנטה אותה לרגע אחד מכריע. היא קראה, שהפציעה שהשחיתה את פניו התרחשה בתאונת ילדות. אך הפצע שפגם בסימטריה המושלמת של פניו הפך פנים נאות קלאסיות למשהו קודר ועז, וכובש פי מיליון.
היא לחצה את אצבעותיה אל שפתיה, שהיו רגישות מלחץ נשיקתו, וצפתה כאחוזת טראנס בתנועת שפתיו החושניות.
"אני רואה שאת עדיין אותה זונה קטנה שפיתתה את אחי," אמר בקול כה נמוך, עד שהיא כמעט לא שמעה אותו מעל רעמי הספקולציות של הקהל.
המילים התפוצצו בראשה וניפצו את רגע הריגוש ההמום, כשהוא הכה באצבע צרידה מעל ראשו כדי לסמן למאבטחים, שמפניהם התחמקה כל הערב.
פחד, כעס וגם שאט נפש – כלפי עצמה, לא פחות מאשר כלפיו – התמזגו בשיפולי בטנה והאגרוף שלה נשלח קדימה.
חבטת האגרוף נשמעה כמו ירי תותחים. היא שמעה את שרירי צווארו מתפוקקים, כשראשו הוטח לאחור, וכאב התפוצץ במפרקי אצבעותיה.
"אחיך היה הזונה," צעקה. "לא דארסי."
ידיים קשות לפתו אותה מאחור. היא נאבקה באחיזתו של המאבטח.
"תוציא אותה מכאן ותמסור אותה לשוטרים," אמר בלקסטון שעה שבדק את לסתו.
ידה פעמה, אבל הוא לא נראה מעורער מהאגרוף, כשהעיף מבט מזלזל בגופה, לפני שפנה והתרחק.
"חכה, חכה!" צעקה, כשהמאבטח גרר אותה לאחור והקהל היה כמרקחה. אך בלקסטון אפילו לא העיף מבט לאחור.
ניקו. מה עשיתי?
היא נשטפה אימה מהאימפולסיביות שלה.
היא בזבזה את שארית החסכונות שלה וימים יקרים, כדי לנסות ליצור קשר עם האיש הזה. היא ניצלה כל טיפה של תושייה ואומץ, כדי לארגן את ההזדמנות היחידה הזאת לפגוש אותו. ועכשיו היא דפקה את זה בתוך דקות, בגלל ריקוד מטורף אחד ונשיקה מטמטמת.
הייאוש, שלא הרפה ממנה במשך שבועות – חודשים – מאז שאחיינה אובחן עם סוג נדיר של סרטן דם, איים לשטוף אותה כשזרועו ההדוקה של המאבטח הוסיפה להקיף אותה.
היא תיעצר, תסולק מארצות-הברית, אולי אפילו תוחזק במעצר. לוקאס בלקסטון יוציא נגדה צו הרחקה ולניקו לא יהיה אף אחד. וגם לא צ'אנס.
היא גייסה את שרידי הכוח שלה ובעטה בחוזקה בשוק של המאבטח. הוא שמט אותה על הקרקע בקללה עמומה. ברונטה קמה במאמץ וחצתה בריצה את פלנגת הצלמים במרדף אחר בלקסטון, שעשה את דרכו בחזרה אל המדרגות שבהן ירד קודם לכן, מתוך כוונה מלאה לעזוב את רחבת הריקודים באותה פתאומיות שהופיע.
היא תפסה את שרוולו ומשכה בכל כוחה, מפרקי אצבעותיה עדיין צורבים מהמפגש עם לסתו, שהייתה קשה יותר משחם. הוא הסתובב בתנופה, והסימן האדום הבולט על סנטרו התגרה בה.
"אני לא דארסי. אני אחותה. דארסי מתה – היא מתה לפני שלוש שנים. אבל אני מוכרחה לדבר איתך על הבן שלה. ניקו הוא גם הבן של אלכסי. אני... אאוץ'."
זרועו הקשה של המאבטח ננעלה שוב סביב בטנה, הפעם בעוצמה חובלת, אך כשהיא נגררה לאחור, בלקסטון הרים את ידו. "תוריד אותה."
הוא הוצנחה על רגליה. היא מעדה ואולי הייתה נופלת, ללא לפיתת הברזל של ידו שאחזה בזרועה.
"מה אמרת?" דרש בלקסטון לדעת.
היא משקרת.
לוקאס נאבק לשקם את שליטת הברזל שלו. ולאתר את ההיגיון הקשה והקר שעליו הסתמך, ושנטש אותו ברגע שעיניו נחו על האישה. אך כשהחזיק בזרועה העדינה של הנערה, ראה את הדופק שלה הולם בעצם הבריח שלה ובחן את פני הלב שלה, וראה את הסבל וההתרסה שבעיני האזמרגד מלאות החיים שלה, את תפזורת הנמשים על אפה, את השפתיים המלאות שהואדמו מנשיקתו הכעוסה – הבנה אחת טלטלה אותו.
הנערה הזאת לא הייתה האישה שדפקה לאחיו את הראש עם השקרים הערמומיים שלה, לפני ארבע שנים. צורת פניה הייתה שונה; היא הייתה קצת יותר נמוכה – והיא לא ניחנה בעורמה של דארסי אוהרה.
למרבה הפלא, הידיעה שיככה לפחות קצת מזעמו.
הוא היה שונא את עצמו, אילו הגיב לדארסי בצורה כזאת. אם היא באמת מתה, הוא בהחלט לא הרגיש שום צער. אך פתאום התחוור לו מה עוד אמרה הנערה. היא אחותה של דארסי, ועדיין סוחרת באותו שקר ארור, ששימש את דארסי לפני ארבע שנים כדי לסחוט כסף מאלכסי.
אם כך, האם המשיכה שלו לנערה הזאת הייתה בעצם טובה יותר?
אסור היה לו לגעת בה, ובוודאי לא לנשק אותה. אך הדחף ללמד אותה לקח השתלב בהמון תשוקות לא קרואות ולא רצויות, כשריחה הרענן והמרומז אפף אותו וגופה נכנע לו במהלך צעדי הריקוד.
די היה במבט אחד באותן שפתיים ארורות בתום הריקוד ובשדיה שעלו וירדו לעומת שמלתה מנשימותיה הכבדות, כדי שירצה לחגוג על פיה.
זה לא מצא חן בעיניו. הוא שלט בדחפים שלו. ריסן אותם. שלא כמו אחיו, הוא למד בגיל צעיר שדחף וצורך הם חולשה. ושהם מסוכנים, אם אתה נכנע להם. אך שליטה זו מעולם לא הועמדה למבחן, עד לפני חמש דקות, כשהוא הבחין בה בקהל. ואז השתלטו עליו אינסטינקטים שאינם בשליטתו. יהיה עליו לבחון את העניין לעומק, אחרי שיסיים איתה – כי הוא לא התכוון להניח לזה לקרות שוב.
"בבקשה, אתה חייב להקשיב לי," הפצירה בו, אף שהבזק ההתרסה בעיניה סיפר סיפור אחר.
הוא הרגיש מעין התפעלות ממנה. ייתכן שהיא רודפת בצע בדיוק כמו אחותה, אך היא לא ניחנה ביכולת המשחק של דארסי. טינתה כלפיו ניכרה בפניה.
"אני לא חייב לעשות שום דבר," אמר. אך הוא לא הרפה מזרועה. תחת זאת, הוא פסע אל גרם המדרגות וגרר אותה איתו, הקהל כבר סוגר עליו.
"מר בלקסטון, המשטרה בדרך." ג'ק טאנר, ראש צוות האבטחה שלו בבלקסטונ'ס מנהטן, החל לפסוע לצידו מעברו האחר, נראה נבוך.
ובצדק.
"תברר איך היא הצליחה לעבור את המאבטחים," נבח. הוא רתח מזעם על הפיקוח הלוקה בחסר. "אני רוצה דוח מלא על שולחני, תוך שעה."
"כן, אדוני," השיב טאנר. "אתה רוצה שניקח אותה ממך?" הציע, כששני מאבטחים שלו משתרכים מאחוריהם במעלה המדרגות.
הנערה לא הביעה מחאה, כשהוצעדה מחוץ לאולם הנשפים, אך הוא הרגיש שהיא מתאבנת לשמע ההצעה.
הוא עצר בראש המדרגות וראה את הפפראצי מצלמים בקצב קדחתני מאחורי חגורת המאבטחים ושמיקרופון נדחף מול פרצופו של דקס גארווי. עיני האורחים היו נשואות אליהם. התקרית הקטנה הזאת תמלא בבוקר את כל טורי הרכילות ובוודאי כבר התחילה להגיע לאתרים ולבלוגים העוסקים בסלבריטאים. הוא תרם לכך – כשלא כבש את הדחף המטופש לרקוד איתה, ואז לנשק אותה – אך גולת הכותרת הייתה טענתה האידיוטית של הנערה, שלאלכסי יש ילד.
פעימת האובדן הלמה בו חזק. ואז הדהד בו זעם. הוא ידאג שהיא תשלם על ההצגה הזאת. לא היה לו ספק שהיא חיכתה לשעת הכושר להכריז על השקר, ברגע שיזכה למרב החשיפה – כדי להעלות את מחיר דמי השתיקה שלה ולשפר את עמדת המיקוח שלה. העובדה שבנשיקתו, הוא סיפק לה הזדמנות צילום מושלמת, הגבירה את זעמו – על עצמו, לא פחות מאשר עליה.
הנערה הזאת עומדת לגלות שהיום קשה יותר לעשות לו מניפולציות מכפי שהיה לפני ארבע שנים, אז נפרד מחמישים אלף דולר, רק כדי לחסוך לאלכסי את המבוכה שבצורך לצאת בהכרזה פומבית, שהוא לא אחראי למצבה האמור של דארסי.
טוב, אלכסי כבר איננו. תאונת הדרכים שהביאה למותו, כשהוא היה מחוק מקוקאין ושמפניה, הייתה תוצאה ישירה של השקרים של דארסי אוהרה, מנקודת מבטו של לוקאס. לכן ללוקאס לא היו שום סיבה ובהחלט שום תמריץ לשלם עוד אגורה. אך הנערה הזאת הייתה צריכה ללמוד לקח. אחת ולתמיד.
הוא לא ישאיר את המטלה הזאת בידי המשטרה או מישהו אחר. הוא חייב זאת לאלכסי.
"אני רוצה לדבר איתה בפרטיות," אמר לטאנר. "בינתיים, תעסיק את המשטרה. ותיפטר מהתקשורת." מחר הוא ידבר עם גארווי, לגבי הודעה לעיתונות שתשתיק את השמועות שעוררו אירועי הערב. אלכסי תמיד רצה להימנע מצורך כזה, אך אלכסי כבר איננו. והאמת כבר לא יכולה לפגוע בו. אם כבר, היא תמנע מרודפות בצע נוספות כמו האחיות אוהרה להופיע משום מקום.
הוא הרגיש שגופה של הנערה מתרפה, בוודאי מהקלה. כשהצעיד אותה לאורך המסדרון אל הסוויטה הפרטית שלו, הוא הרגיש פרץ סיפוק. היא חשבה שהשיגה את מבוקשה. הוא ייהנה להעמיד אותה על טעותה.
הוא נכנס לסוויטה וגרר אותה אחריו, לפני שהרפה ממנה. כשהיא עצרה ברגליים כושלות במרכז החדר, הוא טרק את הדלת ונעל אותה בנקישה.
הוא תחב את ידיו לכיסיו, כעסו מתחדש בגלל פעימת החום במפשעתו, שלא שככה מאז אותה נשיקה מוטעית.
היא כרכה את זרועותיה סביב גופה. הרעידות שאחזו בה היו תוספת נחמדה, חשב, כשהיא הרימה את סנטרה וניצבה מולו, והבלח ההתרסה עדיין נצנץ במעמקים הירוקים של אישוניה. הנמשים שלה בלטו לעומת סומק המאמץ על לחייה, אך הוא הבחין לראשונה בצללים מתחת לעיניה.
הוא כבש ללא רחם את עקצוץ האהדה.
אחרי ככלות הכול, ייתכן שהיא אפילו שחקנית טובה יותר מאחותה. מהסתכלות חיצונית עליה, אפשר היה לחשוב שהיא מלאך נקמני על סף התמוטטות, ולא סחטנית קטנה מוכשרת.
מבטו נדד עליה והוא לא הסתיר כלל את הבוז שלו. באור הבהיר יותר, השמלה נראתה הרבה פחות מרשימה. היא אפילו לא התאימה לה כראוי, התלוליות הרכות של שדיה נלחצו בצורה לא הגונה אל הסטן. מבטו נתקע על קו המתאר של פטמותיה. הוא הסיט אותו שוב, לפני שהחום במפשעתו יתפשט.
היא איבדה את נעליה, במאבק עם המאבטח, ובהונותיה החשופות והלא צבועות הציצו מתחת לאמרה הפרומה של השמלה.
מבטו התרומם לבחון את פניה. היא לא ענדה שום תכשיטים והאיפור שלה היה מזערי. עורה הבהיר היה רך ושקוף כשל ילד. הוא נרתע בתוכו – בת כמה היא, בדיוק? היא נראתה כמו נערה מתבגרת, בת שמונה-עשרה או תשע-עשרה לכל היותר, שמתלבשת בבגדי מבוגרים.
בעבר, הוא מעולם לא הלך שבי אחר המראה של אנני היתומה, ודווקא משום כך, ההשפעה המסיתה של גופה האחוז בזרועותיו, של פיה הנתון לחסדיו, הייתה מעצבנת ובלתי מוסברת כפליים.
"דברי," אמר. היא נרתעה מהפקודה הלקונית. "יש לך חמש דקות, להסביר כמה את חושבת שהחשיפה הקטנה שלך שווה – שלאלכסי יש בן – לפני שאמסור אותך לידי השוטרים."
ובשלב זה, הוא ישמח מאוד להוסיף אישום של סחיטה, לאישומים של הסגת גבול ותקיפה.
