הַאנְק רוֹצֶה כֶּלֶב. מַמָּשׁ רוֹצֶה. הֲכִי הֲכִי רוֹצֶה.
כְּשֶׁהַתְּעוּדָה שֶׁלּוֹ בְּסוֹף הַשָּׁנָה מַרְאָה עַל שִׁפּוּר בַּלִּמּוּדִים, הַחֲלוֹם סוֹף סוֹף מִתְגַּשֵּׁם, וְכָל הַמִּשְׁפָּחָה נוֹסַעַת לִבְחֹר כֶּלֶב חָדָשׁ!
אֲבָל אָז... מַמָּשׁ אַחֲרֵי שֶׁהַאנְק מִתְאַהֵב בְּכֶלֶב חָמוּד, מִתְרַחֶשֶׁת סִדְרָה שֶׁל תַּקָּלוֹת מַצְחִיקוֹת.
כְּלוֹמַר, תָּלוּי אֶת מִי שׁוֹאֲלִים. אֶת הַהוִֹרים שֶׁל הַאנְק, לְמָשָׁל, הֵן בִּכְלָל לֹא מַצְחִיקוֹת...
הַאנְק צִ'יפְּסֶר הוּא הַיֶּלֶד הֲכִי מַצְחִיק בַּכִּתָּה, אֲבָל לִפְעָמִים הוּא גַּם הַיֶּלֶד שֶׁקְּצָת צוֹחֲקִים עָלָיו. סִדְרַת הַסְּפָרִים בְּכִכוּבוֹ כָּבְשָׁה אֶת רְשִׁימוֹת רַבֵּי הַמֶּכֶר בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית וְשָׁבְתָה אֶת לֵב הַקּוְֹראִים.
הַאנְק צִ'יפְּסֶר וְתַעֲלוּלֵי הַכֶּלֶב הָאָרוֹךְ הוּא הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי בַּסִּדְרָה.