נתק של שנים אלפיים גרם להיעדר כמעט מוחלט של דיון הגותי- דתי בסוגיית הריבונות היהודית בארץ ישראל לפני בוא המשיח.
גם עם עלייתה של הציונות כתנועה מדינית, שָׁבו רק מעטים מרבני ישראל לעסוק בסוגיה זו, והדיון המועט בה היה מופשט בעיקרו. הקמתה של מדינת ישראל הפכה את הצורך בהגות דתית-מדינית מעודכנת וישימה לחיוני, ורבני הציונות הדתית והוגיה אכן נענו לאתגר.

ספר זה פותח אשנב להיכרות עם הגות זו שהתפתחה בשנות קיומה של המדינה, למן היווסדה ועד ימינו. בין השאלות הנידונות בחיבור זה:
כיצד ניתן לחדש הגות מדינית-דתית במצב של מיעוט מקורות תורניים רלוונטיים למדינה ריבונית מודרנית?

כיצד ניתן להעניק לגיטימציה דתית למדינה חילונית, למוסדות שלטון חילוניים ודמוקרטיים, לחוקים של מדינה חילונית ולהוראותיה השלטוניות?
כיצד ההגות המדינית של רבני הציונות הדתית יכולה להיות רלוונטית לחברה הישראלית?