אֲנִי אוֹהֶבֶת לִבְנוֹת אַרְמוֹנוֹת.


אָז בָּנִיתִי אַרְמוֹן בַּחוֹל,


אֲבָל לֹא סְתָם אַרְמוֹן:


אַרְמוֹן אֲמִתִּי, עִם גַּגּוֹת וּצְרִיחִים וַחֲפִיר לְתַנִּינִים.


וּמָה קוֹרֶה כְּשֶׁמּוֹפִיעַ אַרְמוֹן אֲמִתִּי עַל שְׂפַת הַיָּם? 


דְּבָרִים מְשֻׁנִּים מְאוֹד! מֻפְלָאִים! מַלְכוּתִיִּים! וּבִלְתִּי צְפוּיִים...


עֵינַת צָרְפָתִי הִיא מֵהַמְּאַיְּרוֹת הַבּוֹלְטוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. 


אַרְמוֹן בַּחוֹל הוּא הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי שֶׁכָּתְבָה וְאִיְּרָה.


סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן, 'הַשְׁכֵנִים', שֶׁיָּצָא בְּהוֹצָאַת כֶּתֶר,


זָכָה לְשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת וְתֻרְגַּם לְ־16 שָׂפוֹת.