“ארסמוס היה הוגה דעות ואקטיביסט מוביל מהרנסאנס האירופי, מאבות המודניזם. הוא עסק בתרגום, סאטירה, תיאולוגיה, מדינאות, ביקורת, עריכה ותחומים נוספים הנוגעים בתרבות הרנסאנס. ארסמוס לא היה הוגה סיסטמטי ולא השתייך לאסכולת פילוסופיה כלשהי ולמעשה הוא בז לפילוסופים המלומדים של ימי הביניים והרנסאנס. נושא עבודותיו המפורסמות שיצרו לו שם היה הברית החדשה, אך לצד כתבים בנושאים רציניים אלו ואחרים מצא את הזמן לכתוב את המדריך שלפניכם- כנראה עבור בן אצילים כלשהו.
בשנת 1530 הוא כתב את המדריך להתנהגות בשם "המדריך לנימוסי ילדים" (A Handbook on Good Manners for Children: De Civilitate Morum Puerilium Libellus ) שהפך לרב-מכר אירופי למשך שתי מאות. בקביעת כללים להתנהגות בסגנון "לא תעשה" חושפים בעינינו מדריכים אלה דרכי התנהגות שהיו נפוצים בתקופה. אנשי ימי הביניים היו, במלה אחת, גסים. חלק מהעצות בספרי אתיקט אלו עוסקים, בין היתר, בריחות והפרשות גופניות לא נעימות:
• אל תפריש על המדרגות, במסדרונות, חדרי ארונות או על שטחי קיר שתן או כל זוהמה אחרת • אל "תשחרר" עצמך בפני גברות, בעומדך להכנס בדלת או לפני חלונות אולמות קבלת פנים • אל תתנועע אחורה וקדימה על כסאך בזמן שאתה מנסה לשחרר גזים (Trying to pass gas) • אל תגע באבריך הפרטיים המוצנעים בידיים חשופות • אל תברך לשלום אדם בזמן שהוא משתין או עושה צרכיו • אל תעשה רעש בזמן שאתה משחרר גזים • אל תתחיל להסיר בגדים בפני הבריות בדרכך לעשות צרכיך, או ללבוש אותם בפניהם לאחר שסיימת • במידה ואתה חולק מיטה עם זר בפונדק, אל תשכב קרוב אליו עד כדי נגיעה, ואל תשים את רגליך בין רגליו • אם אתה מוצא משהו דוחה בין הסדינים, אל תסיב את תשומת לב שותפך (למיטה) לדבר, אל תצביע על הדבר ואל תגיש את הדבר המסריח אל האחר בכדי שיריח באומרך "הייתי רוצה לדעת כמה זה מסריח"
אחרים עוסקים בקינוח אף:
• אל תקנח אפך במפת השולחן, אל תוך אצבעותיך, שרוולך או כובעך • אל תציע לאחר להשתמש בממחטך • אל תנקה את פיך בממחטך איתה אתה מקנח את האף • "אף אין זה מכובד, לאחר שקנחת אפך, לפרוש את ממחטך ולהתבונן בה כאילו נפלו פנינים ואבני רובי מראשך"
מספר נקודות מעניינות על יריקה:
• אל תירק אל הקערה בזמן שאתה שוטף ידיך • אל תירק כה רחוק כדי שלא תאלץ לחפש את רוקך כדי לדרוך עליו • הפנה ראשך בזמן שאתה יורק, שמא תירק על מישהו אחר • "אם משהו מוגלתי נפל על הרצפה, עליך לרמוס אותו, אלא אם כן המעשה יגעיל מישהו" • אם אתה מגלה רוק על מקטורנו של פלוני, אין זה מנומס להעיר את תשומת לבו לכך
ישנן, כמובן, אין ספור עצות בנוגע לנמוסי שולחן:
• אל תהיה הראשון לקחת מקערת ההגשה • אל תתנפל על האוכל כמו חזיר בחרחורים וצקצוקי שפתיים • אל תסובב את צלחת ההגשה כך שנתח הבשר הגדול ביותר יהיה בקרבתך • "אל תתנפל על האוכל כאילו שאתה עומד להכנס לכלא ואל תדחוף יותר מדי מזון לפיך כך שלחייך יבלטו כמפוח, ואל תפריד שפתיך כך שיפיקו חרחורי חזיר" • אל תטבול אצבעותיך ברוטב שבצלחת ההגשה • אל תטבול כף בצלחת ההגשה לאחר שהנחת אותה בפיך • אל תנגב את הסכו"ם במפת השולחן • אל תניח חזרה בצלחת מה שהיה בפיך • אל תציע לאף אחד פיסת מזון שנגסת בו • אל תלקק את אצבעותיך השמנוניות, אל תנגב אותן בלחם ולא במעילך • אל תשען קדימה כדי ללגום מקערת המרק • אל תירק עצמות, גלעינים, קליפות ביצים או קליפות אחרות אל כף ידך ואל תשליך אותם אל הרצפה • אל תחטט באפך בזמן סעודה • אל תלגום מהקערה; השתמש בכף • אל תינק מהכף • אל תשחרר את חגורתך ליד השולחן • אל תנגב צלחת מלוכלכת באצבעותיך • אל תערבב את הרוטב באצבעותיך • אל תרים פיסת בשר אל אפך כדי להריחה • אל תשתה קפה מהצלוחית (תחתית)
מגוון עצות אלה משחרר תגובות שונות באזני הקורא המודרני. כה פזיזים, לא מתחשבים, חסרי תרבות גסים, חייתיים וילדותיים היו בוודאי אנשים אלה! אלו הן הנחיות שהיינו מצפים מהורה לתת לילד בן שלש, לא מפילוסוף נחשב לקהל קוראים משכיל. אך הרגלי העידון ושליטה עצמית, ההתחשבות בזולת שהם טבע שני לנו היו תכונות אותן צריך היה לרכוש- לכן אנו מכנים אותן טבע שני- והן התפתחו באירופה לאורך מסלול ההסטוריה המודרנית שלה.
כמות ההנחיות העצומה מספרת ספור. חוקים אלו אינם נפרדים זה מזה, הם מייצגים מספר נושאים. אפשר להניח שאף אחד מאתנו לא הודרך בכל חוק וחוק באופן נפרד בילדותו, כך שבמקרה שהורה התרשל בהקניית אחד מהם, בנו הבוגר יקנח אפו במפת השולחן. הכללים שברשימה (ורבים רבים שאינם מצוטטים כאן) נובעים ממספר עקרונות: שלוט בתאבון; דחה סיפוקים; התחשב ברגישות הסובבים אותך; אל תתנהג כמו איכר; שמור מרחק מטבעך החייתי. העונש על הפרות כללים אלו אמור להיות פנימי: תחושת אשמה. מעניין הוא שמדריכי האתיקט הללו כמעט ואינם מזכירים בריאות והיגיינה. כיום אנו מזהים כי תחושת הגועל התפתחה כמגננה בלתי מודעת מזיהום ביולוגי. אך הבנת החיידקים והזיהומים שהם עלולים לגרום לא היו ידועים עד המאה ה-19. הנמוקים המפורשים היחידים המוצהרים במדריך אתיקט זה (וכנראה גם אחרים) הם: אל תתנהג כמו פלאח או בעל חיים, המנע מפגיעה בזולת.
בסופו של דבר מדובר בספרון דקיק ומשעשע שנחמד להחזיק על המדף כדי לשלוף פה ושם ולהקריא ממנו קטעים מצחיקים לאורחים שבוודאי יגחכו ממנו, רק ודאו שלא ינערו כחמורים.”
