כמו גיבורת ספרה, נעמה, שאבה המחברת, מזל שלי, כוחות להמשיך את המסע שייעדו לה החיים, לאחר ניתוח ראש עקב אבסס שהתפתח וחלחל מילימטרים ספורים מגזע מוחה.
בתקופת ההחלמה הממושכת ייעצו לה לכתוב, לכתוב ולכתוב.
היא נוכחה לדעת שלזכות המשתקם עומד זמן רב כדי לחשוב ולנדוד בזמנים, וכנווד ליקטה מכל רחבי זיכרונה ונשענה עליו;
זיכרונה מילא את כרסה והיא שוטטה בו על מנת לחפש טרף לארוחתה הבאה.
אכן היא שמעה בעצת הממליצים וכתבה על מגוון תחושותיה במהלך החלמתה ואחריה.
כך נולד ספר הביכורים שלפניכם, שבו הסיפורים נתלים זה בזה, לרוב בקשר אסוציאטיבי.
הם נפרשים על פני תקופה ארוכה, ומתייחסים לפועלותיה במערכות השונות בהן שימשה, כמרבית הנשים: עלמה, רעיה, אם, מורה וחולה.
הכתר האחרון שניתן לה שונה, כך היא לפחות מקווה, מזה שנושאות עמן מרבית הנשים.
בעקבות מחלתה חייה השגרתיים נגדעו, ומן הגדם צמח ענף חדש בעץ האיתן.
הוא צומח ומכה שורשים, ברוך השם, בבריאות ובשמחה.
את הענף הזה מכנה נעמה "מתנה אדירה".
היא לא הייתה מייחלת לה מלכתחילה, אך כמו מתנות רבות גם זו הגיעה מבלי שתבחר בה. דווקא ממנה היא שאבה כוחות להמשיך ולתפעל את מערכות חייה שנעצרו במשך שנים רבות, ולעשות זאת ממקום חדש, מבין וסלחני, מתוך הערכה לכול ועל הכול, כשדבר אינו מובן מאליו.