פתח דבר
זהו הכרך השלישי בסדרת נועם - קריאה ספרותית בספר בראשית, שזיכני ה' לכתוב. כרך ראשון הוקדש לסיפורי הראשית; כרך שני הוקדש למחזור סיפורי אברהם, וכעת אנו עומדים בספו של הכרך השלישי שמוקדש למחזור סיפורי יעקב. אכן, ניתן היה לצפות שלאחר הדיון שהוקדש לאברהם יבוא דיון שמוקדש ליצחק, אך ההכרעה המקראית היא לפתוח את מחזור סיפורי יעקב מיד בתום מחזור סיפורי אברהם, וסיפורו של יצחק בלוע בתוך מחזור סיפורי בנו. במשמעות הדבר נדון להלן, במבוא, אך ספר זה מוקדש גם לחיי יצחק ולמעט שמתואר על אודותיו.
כשמגיע יעקב למצרים כשהוא בן מאה ושלושים, הוא מסכם את חייו באוזני פרעה: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית מז, ט). זהו חלון הצצה נדיר לתפיסת יעקב את עצמו ואת חייו, את התלאות שעבר ואת סיפורו. המחזאי הרומאי לוקיוס אנאיוס סנקה התנסח לפני אלפיים שנה כך:
ולפיכך, אל לך לחשוב על אדם כלשהו כאילו חי חיים ארוכים רק על שום שׂערו האפור או קמטיו: הוא לא חי חיים ארוכים, אלא התהלך ימים רבים על פני האדמה. ומה אם אדם נקלע לסערה פראית עם צאתו מן הנמל, והסערה טלטלה אותו אנה ואנה והנחתה אותו במעגל באותו נתיב כשרוחות עזות נושבות בזו אחר זו מכיוונים שונים, האם תחשוב כי אדם זה הפליג למרחקים? הוא לא הפליג ארוכות, אלא היטלטל ארוכות ("על קוצר החיים", תרגמה: נאוה כהן).
ברם, האומנם יעקב רק היטלטל ארוכות על פני האדמה? גם אם יעקב מסכם כך את חייו, הקורא את סיפורו מוזמן למסע מורכב הרבה יותר. יעקב גם ראה מלאכים שלימדוהו שאפשר להלך בין ארץ לשמים (אך גם נאבק עמם), הוא התאהב ברחל - שפגש בה על שפת הבאר עת ברח מאחיו (אך גם נקלע לריב מטריד אתה), ובמיוחד, זכה יעקב לשם ישראל והקים את האומה על שנים עשר שבטיה (אך הם גם חיו במתח גדול ביניהם).
אנו ניצבים בספו של סיפור על אדם ש"היטלטל ארוכות", אך לא ניתן לומר עליו שבסופו של דבר חזר לנקודת המוצא שממנה יצא. אדרבה, דווקא טלטלות אלו ניצבות בבסיס התפתחותו, הן מבחינה נפשית הן מבחינה רוחנית, ודווקא מסיפור סוער זה יצאה בסופו של דבר האומה הישראלית.
סדרת נועם מוקדשת לזכרו של ד"ר נועם שודפסקי ז"ל (1933-2005), איש רב פעלים שהיה מסור לעולם החינוך, הפורמלי והבלתי פורמלי, כל ימיו. נועם התחיל את דרכו כמורה לתנ"ך ומשם התקדם במסלול הניהולי עד שהיה למנכ"ל ישיבת רמ"ז במנהטן, במשך כארבעים שנה. הוא היה מסור באופן יוצא דופן לתלמידיו ולצוות החינוכי שניהל. אהבתו לתנ"ך לא פסקה גם כשחדל ללמד בפועל, ובאופן מיוחד הוא נמשך לגישה הספרותית בחקר התנ"ך, גישה שספר זה נמנה בין פירותיה. הזהות היהודית הייתה מרכיב מכונן בהגדרתו העצמית, ולתפיסתו, כל יהודי נדרש לממש את ייעודו לא רק בין ספסלי בית המדרש אלא גם בחיים עצמם. ואכן, נועם היה מעורב בפעילות חברתית ענפה. במיוחד יש להזכיר את פעילותו האינטנסיבית - הגלויה והנסתרת - למען יהודי רוסיה. הוא פעל רבות למען ארץ ישראל ומדינת ישראל, וילדיו, נכדיו וניניו הגרים היום בארץ, מממשים את שאיפתו - שלו ושל אשתו נחי - לגור בארץ ולתרום לבניינה. בנר שביעי של חנוכה תשע"ח הלכה נחי ז"ל לבית עולמה, ואני מבקש להקדיש את הספר גם לזכרה המבורך. זכות גדולה היא לי לכתוב את הספר לזכרם, וזכות גדולה נפלה בחלקי להכיר את משפחתם, שאהבת תורה ואהבת האדם ניצבות בתשתית חייהם, ושצניעות ומסירות מלוות את פועלם תמיד.
אני מבקש להודות מקרב לב לאנשים טובים שליוו את כתיבת הספר. מסע ניתוח הסיפורים התחיל במסגרת חבורה של תלמידים מצטיינים מהחוג לתנ"ך במכללת הרצוג, שהתכנסה ערב בשבוע בשנת תשע"ז למפגש ארוך וסוער. הדיונים שנעשו במפגשים אלו באים לידי ביטוי בסוגיות רבות העולות בספר. אני מודה להם על השותפות ועל חיפוש האמת שליוו מפגשים אלו. במיוחד אני מבקש להודות לתלמידי נתנאל שפיגל, שאף עזר לי בסיכום הדברים בחכמה, בתבונה ובדעת.
תודה עמוקה מקרב הלב שלוחה לחבריי ביני שלו והרב איתמר אלדר, שהחברות העמוקה עמם היא משען מתמיד, כמו גם מנוע וחומר בעירה. לא ניתן לדמיין שותפים טובים מהם ללימוד וליצירה. ישלח להם ה' בריאות ושמחה ויחזק את לבם הנדיב ורוחם הגדולה.
תודתי שלוחה לאביחי גמדני, שערך את כתב היד. לצד המקצועיות שליוותה את עריכת הלשון הוא האיר את עיניי גם בכמה סוגיות הנוגעות בתוכני הדברים, ואני שמח על כך מאוד. כן ברצוני להודות להוצאת "ידיעות ספרים" ובמיוחד לעורך המסור עמיחי ברהולץ, שהמקצועיות שבה הוא עובד לצד שלוות רוח נדירה משפיעות על האווירה הנהדרת והמקצועית שליוותה את תהליך הוצאת הספר לאור. תודה גם לצוות ההפקה של "טפר" על עבודתם המסורה, ולציירת רות בן ארזה, שגם על עטיפת כרך זה - כמו על שני הכרכים הקודמים בסדרה - זכינו לציורה.
גם כרך זה יוצא לאור בשיתוף פעולה עם הוצאת תבונות של מכללת הרצוג שבגוש עציון. אני מבקש להודות בחום לראש המכללה - הרב פרופ' יהודה ברנדס, לרקטור המכללה - ד"ר עזרא קהלני, ולראש החוג לתנ"ך - הרב ד"ר יהושע רייס, על היד המושטת, על תחושת הבית ועל החברות.
אני מבקש לנצל הזדמנות זו ולהודות להוריי היקרים, פרופ' אברהם ורחל גרוסמן, שמלווים את לימודי וכתיבתי יד ביד. הם עמוד אש וענן שמאיר לנו את דרכנו, בתבונה ובאהבה.
אחרונים חביבים במיוחד, אשתי, ילדינו ונכדינו, שותפים נאמנים ללימוד, לחיים ולקסם הצפון בהם. ישלם ה' לכולכם כשכרכם הטוב, אך טוב וחסד.
יונתן גרוסמן
אלון שבות, אייר תשע"ט
מבוא
נחלקו ביניהם מילונים כמה פעמים נזכר שמו של יעקב בתנ"ך. לפי הקונקורדנציה שהוציא ג'רהארד ליזובסקי, יעקב נזכר 349 פעמים;1 לפי מנדלקורן הוא נזכר 345,2 ואילו לפי אבן שושן יש 350 אזכורים ליעקב.3 אם בשאלה כה טכנית ביחס ליעקב יש ריבוי דעות ומחלוקות, ניתן רק לשער עד כמה מגוונות העמדות בקרב הפרשנים השונים ביחס לשאלות מהותיות יותר הנוגעות בדמותו של יעקב. כמעט אין תמונה בחיי יעקב שאינה מלווה במחלוקת פרשנים אם התורה משבחת את יעקב או מסתייגת ממעשיו, אם הוא או בניו פעלו כשורה או שחטאו וה' אף מענישם. אכן, זה טבעו של הסיפור המקראי שמגלה טפח ומכסה טפחיים, וריבוי העמדות ביחס לסיפורים השונים הוא שיקוף עמוק של דרכי הכתיבה של הסיפור המקראי. עם זאת, בנוגע לדמותו של יעקב יש מחלוקות יסודיות - החל במדרשי חז"ל וכלה במפרשי זמננו - החורגות מן המקובל.
דמותו של יעקב היא אכן מורכבת ובמידה רבה עולמו הפנימי נסתר מעין הקורא. אך מורכבות זו היא חלק מהותי ממגמת הסיפור ומהתפתחות העלילה.4 יעקב עצמו יסכם את חייו בטון קודר למדי כשיאמר לפני פרעה בכנות נוגעת ללב: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (בראשית מז, ט). למרבה ההפתעה, נראה שהכתוב מזדהה עם יעקב. השוואה של סיכום חיי יעקב עם סיכום חיי אבותיו חושף זאת. על אברהם נאמר: "וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים. וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית כה, ז־ח). תיאור פטירתו של יצחק קצר יותר, אך הצירוף 'זקן ושבע' נזכר גם לגביו: "וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה. וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים" (בראשית לה, כח־כט).
הצירוף 'זקן ושבע ימים' אינו שכיח ונראה שהוא מלווה את פטירת אבות האומה דווקא ואת סיכום חייהם. הוא נזכר גם אצל איוב (איוב מב, יז) ואצל דוד (דה"א כג, א), כשרוצה המספר ליצור זיקה ביניהם לבין אברהם וליצחק. למרבה ההפתעה, בתיאור פטירת יעקב רכיב זה נעלם: "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה... וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית מז, כח; מט, לג). כבר חז"ל עמדו על חסרון הפועל "וַיָּמָת" שבתיאור פטירת יעקב, ודרשו מה שדרשו.5 בהקשר דיוננו אני מבקש להצביע על חסרון תיאור הדמות כזקן ושבע. בכך, הן יעקב הן הכתוב עצמו מסכמים את חיי יעקב באופן מורכב, וללא ביטויי השמחה שליוו את סיכום חיי אברהם ויצחק. במידה רבה חייו של יעקב הם טרגיים, ועל הקורא מוטל האתגר להבין פשרו של דבר זה ואת תרומתו למגמת מחזור הסיפורים.
העיצוב המורכב של דמותו של יעקב קשור גם בהפתעה יסודית העולה לאורך קריאת מחזור סיפורי יעקב.
יעקב - בחירה מחודשת
סיפורו של יעקב מפתיע מעצם קיומו. הקורא את ספר בראשית על פי סדר מתרשם שבנו של אברהם, יצחק, עתיד להקים את הברית שנכרתה בין אברהם אביו לבין ה'. כך הרי הבטיח אלוהים לאברהם בפירוש: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו... וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית יז, יט־כא). המשמעות הפשוטה של 'הקמת ברית' עם יצחק היא שהבחירה באברהם עתידה להתממש ולקום ביצחק בנו. לקורא הניגש למחזור סיפורי יעקב לאור הנחה זו, אין כל סיבה לחשוד שגם בין בני יצחק יהיה תהליך של בחירה ודחייה. לכאורה, שני בני יצחק התאומים עתידים להיות חלק מהאומה שהקים אברהם. אומה זו תיקרא מן הסתם "בני יצחק" (או "בֵּית יִשְׂחָק" כלשונו של עמוס [ז, טז]). כשם שאין 'מחזור סיפורי זבולון' או 'מחזור סיפורי יהודה', כך לא אמור להיות 'מחזור סיפור יעקב'. למעשה, לא רק אל זבולון או יהודה ראוי היה להשוות את יעקב אלא אף לאביו - ליצחק. ספר בראשית איננו מקדיש חטיבה בפני עצמה לסיפורו של יצחק מהסיבה הפשוטה שהוא מקים את הברית שכרת ה' עם אביו. אין הוא מואר כדמות עצמאית אלא בתור 'הבן של' - זה שברכות אברהם מתחילות להתקיים בידו (ראו בהרחבה להלן בדיון בפרק כו).
"אלה תולדות"
דבר זה עולה באופן נוקב מבעד למעקב אחר החלוקה הפנימית של ספר בראשית לספרי תולדות:6
ב, ד: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם".
ו, ט: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ".
י, א: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ".
יא, י: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם".
יא, כז: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח".
כה, יב: "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם".
כה, יט: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם [אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק]".
לו, א, ט: "וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" / לו, ט: "וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם בְּהַר שֵׂעִיר".
לז, ב: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב".
יש בכותרות התולדות הצעה לקריאת ספר בראשית כולו תוך מעקב אחר תהליך הבחירה והדחייה; מעקב אחר הדיאלוג המתמיד בין האוניברסאלי ללאומי: "בתוך הרצף של ההיסטוריה האנושית מהאוניברסלי אל הפרטיקולרי, רשימות התולדות מצביע על כך שאלוהים מפריד את האנושות באמצעות בחירת שושלות הצדיקים, שאותן הוא בחר כדי לברך את עמי העולם".7 זו אכן חוויית קריאה יסודית בספר בראשית - כיצד האומה הישראלית הולכת ומתגבשת וכיצד לצדה שושלות אחרות נדחות. ייתכן שהדבר קשור לבחירת הדמויות ובפועלן, וגם ייתכן - בהתאמה לתפיסה של ריה"ל - שספרי התולדות בספר בראשית רומזים למעקב אחר 'הסגולה' ואחר 'העניין האלוהי' שהתחיל באדם הראשון ועבר דרך שת לאנוש ולנח, וכך התקדם בנסתר ביחידים עד שפרץ אצל בני יעקב שהם "כולם סגולה היו, כולם ראויים לעניין האלוהי על קהל, אחרי אשר לא היה נמצא כי אם ביחידים" (כוזרי, מאמר ראשון, צה; תרגום אבן תבון). בין שכך ובין שכך, הפתעה גדולה פורצת במעקב אחר כותרת "אלה תולדות": אם אומנם תפקידן של כותרות אלו להקל את המעקב אחר תהליך הבחירה, כיצד ייתכן שאברהם נעדר מרשימה זו? לאחר 'תולדות שם' ו'תולדות תרח', יש קפיצה לבני אברהם - 'תולדות ישמעאל' ו'תולדות יצחק'. היכן הכותרת המוקדשת לאברהם, שחתום יותר מכל דמות אחרת בספר בראשית על הקמת הברית עם ה'?
פתרון אפשרי לתעלומה זו שמעתי מהרב יואל בן נון, שגם אם לא נאמץ אותו בשלמותו, יש בו הצעת קריאה מרתקת להמשך הסיפור. הוא הציע שאומנם אין 'אלה תולדות אברהם' בספר בראשית, אך יש לכך פיצוי בכותרת המוקדשת לתולדות יצחק: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (כה, יט). הכותרת מעלה את הציפייה לשמוע על תולדותיו של יצחק, והנה למרבה ההפתעה היא חוזרת אחורה בשושלת המשפחתית ומדווחת על אביו של יצחק: "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק". גם בספר דברי הימים נשמר סגנון ייחודי זה. לאחר דיווח על "בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל" (דב"א א, כח), מתחיל פירוט בניהם: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם" (שם, כט). אך כשהמספר עובר לתיאור תולדות יצחק הוא שב ומזכיר שוב את אברהם: "וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל" (שם, לד).
הסברים שונים ניתנו למודל הכתיבה המפתיע בבראשית,8 אך הרב בן נון הציע שכתיבה זו קשורה ביסודה בחסרון 'אלה תולדות אברהם' בבראשית. כאן הכותרת מושלמת, ודרך הכותרת שמציגה את תולדות יצחק מוזמן הקורא לשמוע גם על תולדות אברהם והאב והבן מוצגים יחדו כתרי רעין דלא מתפרשין. המשמעות הפרשנית של הצעתו היא שבתוך מחזור הסיפורים הנפתח בכותרת זו ניתן לצפות למצוא שני סיפורים - את סיפור 'תולדות יצחק', אבל גם את סיפור 'תולדות אברהם' החסר. להלן נעמוד על המשמעות של 'ספרי תולדות' המספרים את סיפור בניו של הגיבור שנזכר, ולאור כך הצעתו של הרב בן נון תקבל את משמעותה המלאה: בתוך מחזור הסיפורים המוקדש ליעקב ועשיו (שהם "תולדות יצחק") משולב גם סיפורו של יצחק (שהוא 'תולדות אברהם'). במובן זה, אכן לפנינו שני ספרי תולדות משולבים.
עם זאת, השאלה הבסיסית נותרה במקומה: מדוע לא להקדיש מחזור סיפורים נפרד לכל אב? מדוע אין 'אלה תולדות אברהם' ויש לפצות על כך ולשלב את אברהם בכותרת של בנו?
לשם פתרון תעלומה זו יש לברר את משמעות המונח 'תולדות' בהקשרו בספר בראשית. ראשונים נחלקו בכך. לפי ראב"ע יש לראות את 'תולדות' במשמעות של 'אירועים': "אלה תולדות - כמו 'הקורות' כטעם 'מה ילד יום'. וכמוהו 'אלה תולדות יעקב'" (ראב"ע לבראשית ו, ח). לעומתו טען רמב"ן שיש לראות את משמעות 'תולדות' בפסוקים אלו כתיאור הבנים, הצאצאים:
'אלה תולדות נח' - טעמו פירשו בו 'קורותיו', כטעם 'מה ילד יום', וירמוז אל כל הפרשה, ואינו נכון בעיני, כי אין קורות האדם 'תולדותיו'. והנכון שהוא כמשמעו, כמו 'אלה תולדות בני נח'; 'ואלה תולדות ישמעאל', יאמר 'אלה תולדות נח' - שם, חם ויפת. אבל החזיר 'ויולד נח' בעבור שהפסיק ואמר 'נח איש צדיק תמים היה', להודיע למה צוהו בתיבה (רמב"ן לבראשית ו, ט).
ההתלבטות ברורה: מתוך הנחה שכותרות אלו פותחות את היחידה שבאה אחריהן,9 מסתבר שיש כותרות שפותחות רשימת צאצאים (כמו 'תולדות ישמעאל בן אברהם'), אך יש אחרות שפותחות סיפור ארוך ופתלתל שרחב הרבה יותר מרשימת צאצאים (כמו 'תולדות תרח' או 'תולדות יעקב' הפותח את סיפור יוסף). כפל המשמעות הזה מוצא לו ביטוי יפה בתרגומים מודרניים שלא תמיד שמרו על אחידות התרגום של כותרת זו והתאימו אותה למה שבא אחריה. די לעקוב אחר שתי כותרות "אלה תולדות" שבפרק כה כדי להיווכח בכך. את הכותרת הפותחת את "תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל" (כה, יב) תרגמו כצאצאים: "These are the descendants of Ishmael" (New Jerusalem Bible); "This is the line of Ishmael" (JPS) .
לעומת זאת את הכותרת הפותחת את "תּוֹלְדֹת יִצְחָק" (כה, יט) תרגמו כסיפור:
"This is the story of Isaac" (New Jerusalem Bible, JPS) .
עדיף כמובן למצוא משמעות אחת יציבה למונח זה ולכותרת זו, ודומה שדרך הביניים שהציע רשב"ם מספקת ביאור שלם למשמעות כותרת זו:
ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים. 'אלה תולדות יעקב' - אלה המקראות ומאורעות שאירעו ליעקב. והנה זה הבל הוא כי כל 'אלה תולדות' האמורים בתורה ובכתובים יש מהם שמפרש בני האדם ויש מהם רבים שמפרשים בני בנים, כאשר פירשתי 'באלה תולדות נח'... אלה תולדות נח בני בניו היאך כי שלשה בנים היה לו, וצווה הקב"ה להכניסם בתיבה י"ב חדש, ובצאתם 'ויולדו להם בנים אחר המבול' עד שעולים לשבעים בנים, שהיו שבעים אומות כדכתיב 'מאלה נפרדו' וגו'... (רשב"ם לבראשית לז, ב).
רשב"ם מעיר שהכוונה ב'תולדות' איננה רק לבנים, אלא גם - ובעיקר - לבני בנים. ברגע שיש לאדם נכדים, הרי שהוא הקים 'חמולה', יש לו בית אב.10 לאור הנחה זו ממשיך רשב"ם ומבאר את תפקיד הכותרות הללו בספר בראשית, לא רק כמי שמוסרות פירוט שמי של הבנים והנכדים של בעל התולדות, אלא משולבים ביחידות אלו גם סיפורים שמוסרים כיצד אירע שנולדו נכדיו; כיצד זכה אדם זה להקים בית אב, זכה לתולדות. לפי דבריו, עיקרם של הסיפורים המשולבים בספר בראשית באים להסביר את תולדותיו של אדם. לפי דבריו, שתי הגישות גם יחד צודקות: הכותרת באה לבאר את רשימת בניו של האדם, אך לעתים היא מבארת גם את הסיבוכים ואת הפתרונות שהיו בדרך להקמת המשפחה.11
יש לתובנה זו משמעות רחבה להבנת כל אופי ספר בראשית ולחשיפת מגמתו. לענייננו אני מבקש לאמץ את הקריאה של רשב"ם לשם הגדרה מדויקת יותר של השאלה שפתחנו בה: חסרון 'תולדות אברהם' איננו משקף את חסרון סיפור אברהם. דווקא סיפורו של אברהם בא בהרחבה בספר בראשית, תחת הכותרת "אלה תולדות תרח", כלומר תחת הביאור כיצד זכה תרח להעמיד צאצאים. חסרון הכותרת 'אלה תולדות אברהם' משקף את חסרון סיפור בניו של אברהם. כלומר, זהו שיקוף של היעדר 'מחזור סיפורי יצחק' בספר בראשית. ואכן, סיפורו של יצחק כגיבור מובא בספר בראשית רק בפרק כו, וסיפור זה משולב לאחר שכבר נפתח מחזור סיפורי יעקב. לשון אחר, סיפורו של יצחק מוגש בתוך מחזור סיפורי יעקב. כלומר, לא אברהם חסר בספר בראשית אלא יצחק.
אולם, גם כאן לא ניתן לעצור, והגדרת השאלה מדוע חסר סיפורו של יצחק בבראשית, גם היא חוטאת לאמת. כפי שכבר נאמר לעיל, איננו מצפים לסיפורו של יצחק. הקורא את ספר בראשית ברצף מצפה שאברהם שנבחר יקים משפחה־אומה שתמשיך את הברית ובה תתקיימנה ההבטחות. ברור מלכתחילה - עוד טרם לידת יצחק - שלא ישמעאל הוא שימשיך את ברית אברהם, אלא בנם המשותף של אברהם ושל שרה - יצחק, אך אין לראות בכך תהליך של בחירה ודחייה במובן החריף של מונחים אלו. הקורא יודע מראש שישמעאל כבן השפחה איננו חלק מהסיפור ההיסטורי של האומה הישראלית, אלא הבן המשותף של אברהם ושל שרה הוא שיקים את הברית (בראשית יז, יט־כא). בשום שלב בסיפור בחירת אברהם אין רמז לכך שתהליך של בחירה ודחייה עתיד להימשך דורות נוספים ושלא כל ילדי יצחק יהיו חלק מברית זו.
מתברר אפוא שההפתעה איננה בחסרון 'אלה תולדות אברהם' אלא בקיום 'תולדות יצחק', כלומר, העובדה שאין 'מחזור סיפורי יצחק' ברורה מאליה שהרי הוא הפרי של מחזור הסיפורים הקודם, הוא התכלית ואליו העיניים נשואות שימשיך ויממש את מה שהתחיל אביו. הוא איננו 'גיבור עצמאי' שמתחיל סיפור חדש ואשר זקוק למחזור סיפורים. הוא התוצר המשובח של סיפור אברהם. ההפתעה הגדולה היא קיומו של מחזור סיפורי יעקב. קיומו של מחזור כזה, כלומר 'אלה תולדות יצחק'" נוסף, מלמד שהסיפור מתחיל מחדש; משום מה לא ניתן להמשיך ולהתבסס על בחירת אברהם ולפנינו גיבור עצמאי נוסף. לא ניתן להסתפק במחזור סיפורי אברהם, משום שגם אם יצחק ממשיך בפשטות את אביו, אצל בניו חדר קונפליקט חדש ועל יעקב להיבחר שוב, או בניסוח מדויק יותר: לאשר מחדש את הבחירה מאברהם שתמשיך מעתה רק אתו ולא עם אחיו.
הנחת היסוד של קריאה זו היא שמלכתחילה גם עשיו היה אמור להיבחר ולהיות חלק מברית אברהם.12 משום מה עשיו נדחה מהמשכת הברית ועל כן על יעקב לחדש או לאשר את הבחירה המוקדמת באברהם. אליהו עסיס השווה בין אופן דחיית ישמעאל לאופן דחיית עשיו והגיע למסקנה דומה (כמעט):
בסיפור אברהם אלוהים מתערב אפוא וקובע מי הבן הנבחר; אך לא כן לגבי יצחק, שכאן נעדרת כל התערבות אלוהית. ההבדל ביחסו של ה' בשני הסיפורים למאבק שנוצר בין הצאצאים עצום. על כן ניתן להבין שאין משמעות הדבר שההכרעה ניתנה להכרעתו של יצחק, כפי שכנראה הבינו כל הפרשנים, אלא שאין כאן שאלה כל עיקר, והאפשרות שבן אחד הוא דחוי לא עולה במפורש בסיפור. גם העמדה הפסיבית של אלוהים מחזקת את התפיסה שיצחק תפס ששני בניו הם ממשיכי דרכו, ואף אחד מהם אינו בן דחוי.13
צודק עסיס, שיצחק לא התכוון לדחות אחד מבניו בשלב הראשון של הסיפור, אך יש לעשות פסיעה נוספת: העמדה הפסיבית של אלוהים מחזקת את התפיסה שאלוהים עצמו התכוון ששני בני יצחק יהיו ממשיכי דרכו.
הנחה זו מצויה בכמה מדרשים, שאחד הבולטים שבהם הוא מדרש שיר השירים זוטא:
הרי יעקב ועשו: כשם שחל השם על יעקב כך היה ראוי שיחול על עשו. עשו היה ראוי שיקרא יעקב ויעקב היה ראוי שיקרא עשו; עשו היה ראוי להעמיד מלכים ויעקב היה ראוי להעמיד כהנים; הברכות הראשונות ראויות לעשו והאחרונות ליעקב; לאה וזלפה ראויות לעשו ורחל ובלהה ראויות ליעקב, ונטלו ממנו כל המתנות האלו (שיר השירים זוטא, פרשה א).
השבר הלא־צפוי במשפחת יצחק הוא המוביל למחזור סיפורי יעקב, כלומר לסיפור בחירה מחודשת, מאחר שבן אחד שכבר היה כלול בברית החליט לפרוש ולנדוד לאדום. בניגוד לתחזיות המוקדמות, העם הנבחר לקיום ברית אברהם איננו 'עם יצחק' אלא 'עם ישראל'.
