“סיפורם של עליית יהדות עיראק בעיקר במבצע עזרא ונחמיה סופר רבות, אבל על הקהילה היהודית מהעיר ארביל בצפון עיראק מיעטו לספר, הקהילה חיה בעיר הצפופה בין הכורדים אשר שלטו בה והעיראקים המוסלמים.
הספר שופך אור עח נשות ארביל היהודיות אשר הולצו להנשא עם גברים מבוגרים מהן ואך להיות האישה השניה או השלישית שכל יעודן
הוא לטפל בבית, בילדים, בבעל בחמות ובכל המשפחה המורחבת בד בבד כם להתפרנס מעבודות כפיים כנקיון כביסה או בשוק המקומי עבודה פיזית וקשה לא פחות.
החיים אז היו חיי קומונה כל ראש משפחה הקצה לכל אישה או בן שהתחתן פינה בבית או במתחם המגורים, החיים המשותפים בעוני הנורא לא היו קלים אבל תמיד היו מטעמים בשפע, אירוח היד המלך לכל שמחת חינה, חתונה או הולדת ילד היו נשות הכפר כמרקחה, בישולים, נדוניה, תפרו שמלות ולא הפסיקו לשיר.
על פניו היהודיות בארביל היו כנועות, כפופות אל ראש המשפחה, עשו את דבר אביהן, אחיהן הגדול או ראש המשפחה, היו ללא השכלה או אמירה כלשהיא אבל, הן היו חזקות דעתניות, החזיקו את הבית ביד רמה, רוחן לא מפלה לנוכח הקשיים העוני המחלות או הכפייה בנישואין ללא אהבה, שירתן לא פסקה.
הספר כתוב בלשון ציורית, הכניסה לתוך אורחות חייהן של נשות ארביל, הקושי והמעבר מבית אבא אל העעל או המעבר מהכפר לעיר ואף העליה לארץ ישראל לעיתים בדרך לא דדרך תוך קושי עצום ואובדן, מתוארים בצבעים חיים ואותנטיים.
ההיקלטות בישראל, תחילה במחנות העולים ולאחר מכן בירושלים לא היתה קלה, אבל לנשות ארביל היתה נחישות לשמור על הקהילה שלהן, המנהגים, המאכלים ובעיקר על המסורת.
הספר מבוסס על סיפורים אמיתיים ששמעה המחברת אתי פלר מבנות משפחתה, סיפורים של אהבה מסורת אמונות ואוכל.
סיפורים על נשים צעירות כנועות אך עוצמתיות
נהנתי להציץ לתוך ההוואי של החיים של פעם אי שם בצפון עיראק בהרי ארביל.
תהנו בהחלט !”
