סיפור חייו של אבי גבאי נע בין קשיים להצלחות. את דרכו החל במעברה בירושלים, בן להורים שעלו ממרוקו וגידלו בצניעות רבה שמונה ילדים. מצד אמו, גבאי הוא צאצא של אביר יעקב, שהיה סבו של הבאבא סאלי. בילדותו אובחן כמחונן, למד בגימנסיה רחביה ובמקביל עבד בעבודות מזדמנות, בין היתר כמלצר במזנון הכנסת. בתום שירות צבאי כקצין מודיעין שדה בגזרת לבנון, למד כלכלה לתואר ראשון ולתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים.


את דרכו הציבורית החל באגף התקציבים של משרד האוצר וטיפס בסולם התפקידים עד שמונה למנכ”ל בזק בינלאומי ולאחר מכן למנכ”ל בזק. גבאי התגלה כמנהל מוכשר והפך את שתי החברות הללו למצליחות ומשגשגות. תקופת ניהולו התאפיינה בשינויים בתרבות הארגונית של שתי החברות, באמצעות קשר פתוח ובלתי־אמצעי עם העובדים בכל הדרגים. עם פרישתו מבזק היה גבאי לאחד ממייסדי מפלגת כולנו, מונה לשר להגנת הסביבה והיה המתנגד היחיד בממשלה למתווה הגז. הוא התפטר מתפקידו כשר


עקב מינויו של ליברמן לשר הביטחון והחליט להתמודד על ראשות מפלגת העבודה. בתוך חצי שנה עשה היסטוריה והפך מאדם אלמוני ליושב ראש המפלגה, כאשר הוא סוחף אחריו את מרבית מִתפקדי העבודה.


בהכול אפשרי חושף גבאי כיצד נראית הממשלה לאחר שנסגרת הדלת, את האינטרסים הזרים שמאחורי מתווה הגז ואת יחסו ל”שֵד העדתי” ולפוליטיקת הזהויות. הוא פורס את תוכניתו להוזלת מחירי הדיור ויוקר המחיה ומתחייב שימנה אך ורק אנשי מקצוע לכל  תפקידי המפתח במדינה. זו הדרך שבה הוא רוצה להפוך את ישראל ל”מדינה הטובה ביותר בעולם”, כדבריו, והוא משוכנע בכל לבו שמפלגת העבודה יכולה לנצח ולממש את החזון הזה.