“לחגוג את כ"ט בנובמבר, לא כפי שחשבתם

(פרשת שפירא -א)

לגמרי באקראי נודע לי שהיום הוא כ"ט בנובמבר, בשעה שבידי אחזתי את ספרו של יורם סבו, סוחר המגילות, העוסק באחת מהפרשיות העלמות והאפלות בתולדות הארכיאולוגיה הישראלית, ניסיונו הכושל של סוחר העתיקות וילהלם שפירא שחיי בירושלים בסוף המאה ה- 19, למכור מגילות, שהוגדרו על ידו כספר דברים האותנטי שנכתב לדבריו לפני 3500 שנים (!). העולם באותה עת רגש, אך מומחי התקופה הגדירו לאחר זמן מה את המגילות כמזויפות. על הפרשה זאת כתבה שלומית לפיד את הרומן כחרס הנשבר.

איך זה קשור לכ"ט בנובמבר?

מדובר בסיפור שמתכתב עם המגילות הגנוזות שראשית גילוין היה בנובמבר - 1947, עת הארכיאולוג אליעזר סוקניק רכש שלוש מגילות מסוחר עתיקות מבית לחם. בשעה שישב בערב לפתוח אותן, נחשף לפניו כתב ארמי מלפני כ-2000 שנים, העברית של היום. תגלית שעוררה בו התרגשות רבה. בחוץ החלה המולה, בזה הרגע האו"ם הכריז על סיום המנדט הבריטי. ההמון פרץ לרחובות, אתם היה סוקניק, שהבין את גודל הרגע האישי שלו שהתמזג אל תוך הרגע הציבורי ששיקף כיסופים בני אלפי שנים הזוכים להתממש. המועד היה כ"ט בנובמבר, מועד גילוי המגילות הגנוזות, פרשה מסעירה בפני עצמה.

כעת במסגרת לימודי, קראתי טקסטים מתוך המגילות הגנוזות, מה שעורר בי סקרנות רבה לגבי פרשיה המתכתבת עם המגילות הגנוזות.

סבו יוצא למסע עולמי בעקבות שפירא, הוא מנסה להבין מיהו שפירא איש המסתורין, והאם מדובר במגילות מזויפות כפי שפסקו מומחי המאה ה- 19, כפי שמקובל לחשוב, או אולי היו אלה מגילות אותנטיות, שקדמו בשישים ושלוש שנים לתגלית המגילות הגנוזות?

סבו לוקח אותנו לירושלים העות'מאנית, תקופה בה המעצמות הגדלות מתחרות בניהן על דריסת רגל בעיר. היה לכך ביטוי בשני תחומים, בתחום הדתי, הוקמו כנסיות ומוסדות דתיים, כמו הכנסייה האנגליקנית, היפה ליד שער יפו, שאחד מעיסוקיה היה פעילות מיסיונרית. התחום השני היה תחרות על גלויים ארכאולוגים, בעקר בארץ התנ"ך ובירושלים המקודשת לנצרות, פעולה שהתבטאה בחקירות ארכאולוגיות וברצון למצוא ממצאים שיקנו תהילת עולם למגלים, תקופה בה התגלתה במואב כתובת מישע, טקסט ארכאולוגי התומך בכתוב בתנ"ך, משאת לבם של חוקרים רבים.

בעולם רווי יצרים, פרח ועלה חלקם של סוחרי העתיקות, עולם אפל בו פעל בהצלחה שפירא, שהיה למעשה יהודי שהמיר את דתו לנצרות. הוא הוגדר כנוכל בשעה שמכר ממצאים ממואב שהתגלו כמזויפים, אך הוא המשיך לסחור, בתחום התמחותו, בכתבי יד עתיקים אמתיים, בני מאות שנים. קשריו היו חובקי עולם כמו עם הבריטיש מוזיאון.

בסוף המאה ה- 19, שפירא התייצב בגרמניה, ולאחר מכן בלונדון והציע למכור את מגילות ספר דברים הכתובה לדבריו בכתב פניקי עתיק. לאחר התחבטות, שלבטח הושפעה מהעובדה ששפירא היה מעורב בעבר במכירת עתיקות מזויפים, החליטו המומחים שמדובר בזיוף.

שפירא עזב את לונדון, הגיע לרוטרדם ושם התאבד, מוריד את סודו אל קברו. האם מדובר בזיוף, או במגילות אמתיות, שלהצגתן התלווה סיפור לפיו הן נמצאו במערות המדבר. מה קרה למגילות שפירא?

סבו מתחקה אחרי שפירא ומגילותיו, מצליח לשחזר בצורה מופתית את אווירת ירושלים העות'מנית, עולם של תככים רווי מזימות ויצרים. מסע התחקותו עובר ברחבי העולם, ברלין, רוטרדם, לונדון, סידני. סבו יורד למרתפים עלומים, בהם ארכיונים המשמרים רסיסי מידע, מספר על חוקרים, אחדים מהם ציוריים, כמו חוקר מגילת הנחושת, שהיא למעשה מפת קוד למקומות בהם יתכן והוסתרו אוצרות המקדש. עלילה שמהווה ורסיה מתוחכמת ואמתית לסיפורי אינדיאנה ג'ונס.

סבו לא היסטוריון, הוא תחקירן שהגיע באקראי לסיפורו של שפירא, שהפך לגביו לאובססיה, הוא לא כתב מחקר אקדמי, למרות העובדה שברקע ספרו קיים מחקר מעמיק, הכולל מראי מקום, וביבליוגרפיה. סבו מגשר על חורים שחורים באמצעות דמיון, לכאורה חסרון, אך זהו ז'אנר ביניים בין המחקר האקדמי לרומנים היסטוריים, ההולך ותופס מקום מכובד בספרות הישראלית.

ספרו של סבו, מעניין וכתוב כמו ספר מתח, למרות שסופו של הסיפור ידוע. סבו מביא גרסאות שנות, אך לא נוקט עמדה, הוא משאיר לנו את ההחלטה, האם מדובר בזיוף הגדול בתולדות הארכאולוגיה הישראלית, או אולי באובדן שסבו מכנה אותו האוצר היהודי האבוד, מתוך כבוד למילה הכתובה העתיקה שמבטאת יותר מכול רעיונות שברוח ובכך את התרבות והמורשת היהודית.”