נועה סבו נושאת עמה מטען גנטי משולש של מוסיקה, שפה ותאוות נדודים. סבה היה טרובדור יהודי, שנדד עם קולו מעיירה לעיירה. נכדתו הכותבת מממשת את הפוטנציאל הגנטי, מזהה בו סולם, עולה בו בסקרנות של ילדה נצחית, וממשיכה הלאה:
הִנֵּה אֲנִי
בְּלִי קִירוֹת
בְּלִי כְּתֹבֶת
שָׁמַיִם גְּדוֹלִים קְשׁוּתִים מֵעָלַי
אֵינְסוֹף הַמֶּרְחָב קוֹרֵא לִי
לִנְדֹּד לִנְדֹּד - - -
כל שיר בספר הביכורים הזה הוא "פרמיירה חדפעמית": תחנת עצירה של "בית מתקפל מאחורי משאית מתנודדת". כל שיר הוא אוהל ארעי, שבין כתליו מעלי העבר והאבק, מתקיים מופע,המורכב מחומרי השעה והרגע.
הנופים הנשקפים מספר שיריה של נועה נפקחים בפליאה סקרנית ובתשוקת חיים של דבורת דבש ערנית, "נוטפת צוף ספוגה ניחוח לא ישוער", האוספת לתוכה כל פרח. / ד"ר אפרת מישורי

שם הספר
נשים בחמישים לישראל