“"פוחדים לְסַפֵּר" (Afraid to Tell)
מאת היידי, תום וכלואי הרדינג

"לעולם לא היית חושב שאפשרי הדבר ששתי אחיות ואח יגדלו יחדיו בבית אחד, לאותם הורים, ועם זאת לא לדעת מאומה מכל הקורה לאחיותיהן. עם זאת, מסתבר שהדבר ייתכן, ואנו ההוכחה לכך". במילים אלה פותח הספר "פוחדים לְסַפֵּר" (fraid to tellA). דומה, ששמו של ספר מצמרר זה יש בו כדי לגלות מהו סיפור האמת המופיע בין דפיו, אלא שאין הוא חושף כי אם טפח ומכסה טפחים רבים. היידי, תום וכלואי, שתי אחיות ואח אחד, מספרים - בזה אחר זה - את סיפורם הנורא.
"בת אחת עשרה הייתי, כאשר היידי קראה את יומני. המון דברים נוראים התרחשו לאחר מכן, ואני כעסתי עליה שמן רב בגלל מה שעשתה. עם זאת, מה שלא עלה בדעתי עד לאחרונה הוא, מדוע היא עשתה זאת".
תחת שמות בדויים פותחת היידי בתיאור מעשיו של אביה, שבמשך שנים ניצל אותה לצרכיו ולסיפוקיו באופן המחריד ביותר שניתן להעלות על הדעת, אולם היא שותקת. אם מחמת פחד מאביה, אם מפני שחוששת מפירוק המשפחה ומההשפעה הקשה שישפיע הסיפור על אמה. הבן, תום, אינו יודע מאומה מהנעשה בחדרי החדרים שבבית, אף לא האם. או שמא יודעת האם ומעדיפה לשתוק? התשובה לשאלה זו מתבררת רק בסופו של הספר. כשבאחד הימים מעיינת היידי ביומנה הפרטי של כלואי, אחותה הקטנה, היא מגלה לחרדתה שמעשי הזוועה שביצע בה אביה, חזרו ונשנו גם כלפי אחותה. מרגע זה שולפת היידי את ציפורניה ואוזרת מלחמה כנגד האב המתעלל, ומאותו שלב והלאה מתחילים העניינים להתגלגל בקצב מסחרר שכבר אינו לגמרי בשליטתה. התוצאה הבלתי נמנעת של מעצר האב, הקרע במשפחה בין האחיות לאחיהן, ובינן לבין עצמן, והמפתיע מכל: תגובתה המוזרה-מאוד של האם לנוכח הגילוי המרעיש.
שאלות רבות מתעוררות במהלך קריאת הספר הלא-קל הזה, המתאר את האירועים בלשון קולחת וזורמת. מי הוא האב הנורא הזה, מה טיבו ומה אופיו? כיצד מסוגל אב – חולה ככל שיהיה - לעולל כך לבנותיו, להרוס את חייהן ואת עתידן? גם לאחר שנים רבות, כל מראה של שפופרת וזלין וכל ריח של "ברוט" מעורר תיעוב וגועל אצל היידי.
בבית המשפט, לנוכח ההאשמות הכבדות הרובצות נגדו, כל מה שיש לאב לומר להגנתו - תוך שהוא מציג לראווה את עשר אצבעותיו - הוא: "הרואים אתם את שתי ידיי? הן לעולם לא היו מעוללות כדברים האלה לבנותיי האהובות, אשר הן אושרי ושמחת חיי! בחיים לא הייתי מסוגל לפגוע בהן!" עם זאת, כשהתובע שואל אותו: "לדבריך, אוהב אתה את בנותיך יותר מכל. התוכל לומר לי אם כן את התאריכים בהם נולדו שלושת ילדיך?" ניצב האב תוהה, מבולבל, ואינו מסוגל להעלות בזיכרונו אף לא יום הולדת אחד... מנגד, לנוכח דבריו של הבן, תום, מצטיירת דמותו של אב מפנק ואוהב, אשר ידע כיצד לחיות חיי משפחה בריאים במשך תקופה ארוכה למדיי. עד אשר החל לשתות לשכרה. עד אשר החלו יחסיו עם אשתו להתערער. בהתפורר הזוגיות, מצא לו האב תחליפים, והתחליפים הללו היו חולניים.
תופעת הפדופיליה ובמקביל לה תופעת גילוי העריות במשפחה – הן נושאו של ספר זה. ואולם לכל אורכו מלוות אותך, הקורא, שאלות שהינך שואל את עצמך ללא-הרף: כיצד הייתי אני מגיב במצב כזה? מה הייתי אני עושה לנוכח התופעה? כיצד הייתי אני מנסה למנוע דברים אלה ואחרים? כיצד הייתי מקבל את שתיקתה של האם ואת התכחשויותיו של האב?
ספר זה, הנוגע בנקודות כה קשות, הוא מיסמך אותנטי אשר הכאב הזועק מתוכו משתקף ועולה מבין כל דפיו.

משה מאלר, מרצה לספרות ילדים במכון למורים, ירושלים”