“לקנות או לא לקנות? התלבטות של רגע קל בחנות הספרים SMITH בדיוטי פרי של לונדון, ולאחריה כבר היה הספר בידי. בשעה שרכשתי את הספר ועליתי עמו במדרגות כבש המטוס, טרם ידעתי לאיזו עלילה כאובה אני עתיד להיסחף. כקורא ישראלי ממוצע, טרם התוודעתי לפרשייה זו, אשר הסעירה את בריטניה כולה בשנת 2002. מאחר שאתר "סימניה" מבקש מקוראיו שלא לחשוף פרטים מהעלילה, לטובת הקוראים שטרם קראו, אכבד את הבקשה ולא אחשוף פרטים. אציין רק שסיפורה המחריד והאותנטי של משפחת דולר (DOWLER) מסופר בידי גמה (GEMMA), אחותה הגדולה של מילי (MILLY), אשר נעלמה ערב בהיר אחד, בהיותה בת שלוש עשרה, עת שבה מהלימודים בבית ספרה.
גמה [GEMMA] מיטיבה לתאר את תחושותיה ואת תחושות הוריה בתקופה בה נחשבה אחותה מילי ל"נעדרת", במיוחד לנוכח ההשפלה שחוו בני המשפחה למול חשדות המשטרה שמילי ברחה מהבית מחמת סיבות שונות. תחושת זעם ותיסכול גואה לנוכח אוזלת ידה של המשטרה, באותן שעות קריטיות שבהן ניתן היה עדיין למצוא את מילי בחיים (בעזרת כלבי גישוש וסריקת השטח) כשבמקום לבצע את המתבקש ואת המובן מאליו - הפריחה המשטרה חשדות שווא ואצבע מאשימה כלפי חפים מפשע. האבסורד המשווע, הזועק עד לשמים, שאת עיקר ההאשמות מפנה המשטרה במשך שנים כלפי ההורים האוהבים של מילי, ואת המשפט לכל אורכו מלווה תחושה קשה של קיפוח בני המשפחה בכל הנוגע לזכויות האדם הבסיסיות שלהם ולזכותם האנושית לצנעת הפרט, זאת בה בשעה שהרוצח - לוי בלפילד (LEVY BELLFIELD) - חוגג ונהנה מכל היתרונות.
הספר מצטיין באיכות הכתיבה והנרטיב שבו. מעלתו בכך שהוא מתמקד בתחושות וברגשות, בתהיות ובספיקות, במחשבות ובלבטים - ולא רק בפרטים ה"יבשים" התיעודיים שאינם אלא עובדות, תאריכים, מקומות וציון ארועים. זו הרי מעלתו של ספר איכותי, הלא כן?
כתיבתה של גמה סוחפת. על מנת שלא להשתמש במילה "מרתקת", שכבר הפכה לנדושה [תוכלו למצוא בגבו של כמעט כל ספר עלילתי את המילים "מותח", "מרתק"], אציין אך זאת: לא יכולתי להניח את הספר מידי בכל רגע פנוי. נשאבתי לתוך סיפור העלילה.
אם נתעורר בכם חשק להכיר את גיבורי העלילה במהלך קריאתו של ספר, להכירם, לשוחח עימם, להתחבר אליהם - הרי זה סימן מובהק לאיכותו של הספר שבידכם ולהיותו יצירת מופת. בכנות, קשה מאוד להגדיר 'ספר מופת'. מצאתי הגדרות רבות ומגוונות למונח זה. יש אומרים שספר מופת אינו אלא זה שנבחן לאורך כמה דורות: אם יוסיף לעניין את ציבור הקוראים גם כעבור כמה דורות, הרי לכם ספר מופת. ייתכן שכך הוא. לדעתי, ספר מופת עשוי להיבחן גם בדור של הכותב (או הכותבת). כשהספר שינה בכם משהו, כאשר הספר עורר בליבכם או במחשבתכם שינוי כל שהוא בתפיסה, זווית ראייה חדשה של דברים, ומעבר לכל: אם חשתם רצון עז להכיר מקרוב את הנפשות הפועלות או את זירת הארוע.
זה מה שקרה לי במהלך קריאת הספר "מילי, אחותי" (My sister Milly). הספר מעלה שאלות קשות ונוקבות על דרך תיפקודה של המשטרה בכלל ובבריטניה בפרט, על דרכי ההתגוננות של החברה ככלל לנוכח ארועים כגון זה, שהיו מאז ימות עולם ולצערנו כנראה גם ימשיכו להיות כל עוד ישנם חולי נפש, רוצחים סידרתיים, ובני אדם אשר הרוע קבע משכנו בתוככי נפשם.
לאחל 'קריאה מהנה' קצת קשה - כשמדובר בספר לא-קל זה, אולם חוויית קריאה נדירה בוודאי תלווה את קוראי הספר הזה, אשר לא רבים הם הספרים מסוגו.
אשמח לקרוא תגובתכם לאחר קריאת הספר: סבורני שתסכימו עמי שלא הגזמתי בשבחי הביקורת שלי כהוא-זה.
בסרטון הבא שאורכו כחמש דקות, מפרטת המחברת את מניעיה לכתיבת הספר:
Gemma Dowler on Why She's Written a Book About Her Sister's Death | This Morning - YouTube”