הספר "נועם אלימלך" הוא חיבורו המרכזי של רבי אלימלך מליז'נסק שהיה מראשוני מנהיגיה של החסידות. הודפס לראשונה בשנת 1787 בעיר למברג מיד אחר פטירת מחברו, ומאז נתחבב מאוד על החסידים והודפס במהדורות רבות.
הספר מחולק לשני חלקים:
החלק הראשון והעיקרי מסודר לפי פרשיות התורה.
החלק השני, הנקרא ליקוטי שושנה הינו אוסף של רעיונות קצרים על פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל.ואגרת הקודש, והם שני מכתבים מבנו רבי אלעזר.
בסוף הספר נוספו מפתחות לפי נושאים.
תוכן הספר
לכאורה "נועם אלימלך" הוא פירוש על התורה, אך למעשה נכלל בו חומר רב המפרט את האידאולוגיה ואת דרך החיים של החסידות. רבי אלימלך מדגיש במיוחד הספרו את מושג ה"צדיק" ועל כן יש שכינוהו "ספרן של צדיקים".
שבחי הספר ומעלותיו רבים המזכירים תכופות ספר זה בחיבוריהם, ביניהם: רבי אברהם יהושע השל מאפטא, רבי קלונימוס בעל ה"מאור ושמש" ואחרים.
רבי נחמן מברסלב אמר: "קדושת מעלת הרב הקדוש רבי אלימלך ז"ל נשגבה למעלה למעלה ממה שנראה ומובן מתוך ספרו" (חיי מוהר"ן)
רבי מנדלי מרימנוב, גדול אדמו"רי גליציה אמר כי רק אחרי שטובל במקווה בערב שבת הוא מסוגל להבין משהו ב"נועם אלימלך".
יש הנוהגים להניח את הספר במיטתם של החולים והיולדות לשמירה ולהגנה.
נ.ב. לר' לדוד אבוחצירא שליט"א מונח על השולחן תדיר הספר "נועם אלימלך"..
(נלקח מויקפדיה)