“באחרונה יצאה מהדורה חדשה, מורחבת, לספרו של שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, משה "בוגי" יעלון. זוהי אינה אוטוביוגרפיה שלמה אלה יותר מסה המכילה משנה פוליטית ותיאורי אירועים התומכים בה, בהם לקח חלק המחבר. הספר כתוב באופן קולח בהיר ומנתח, מן הפרספקטיבה של המחבר, את התהליכים להם היה עד ובהם לקח חלק. בספר, "דרך ארוכה קצרה" (הוצאת ידיעות ספרים, 2018), מציין יעלון, ששירת למעלה מ-30 שנים במדים, כי כלל לא התכוון לחתום קבע. הוא רק רצה "לעשות שירות קרבי בנח"ל המוצנח" (עמוד 47), ולהתיישב בקיבוץ. אף שמאוד העריך את המ"פ שלו בצנחנים, נחמיה תמרי, והלך אחריו "כחייל בפלוגתו, במבצע הראשון מעבר לגבול שהשתתפתי בו, והוא פיקד על הכוח" (עמוד 48), כנגד רכב מחבלים בירדן במהלך מלחמת ההתשה, סירב להצעתו לצאת לקורס קצינים. הקיבוץ ניצח, אבל מלחמת יום הכיפורים, בה לחם בשורות חטיבת המילואים של הצנחנים שצלחה ראשונה את תעלת סואץ, שינתה כל זאת.

יעלון שב לשירות קבע, ושב ללכת אחרי נחמיה תמרי. לדבריו, מסלול שירותו "היה דומה מאוד לשלו: מ"מ ומ"פ בגדוד הנח"ל המוצנח, מפקד סיירת צנחנים, מג"ד 890, מפקד סיירת מטכ"ל, מח"ט הצנחנים ואחר כך גם אלוף פיקוד המרכז. חזרתי לשרת תחת פיקודו, ואף כסגנו, ותמיד רחשתי כלפיו הערכה רבה, ולכל אורך מסלול שירותי ראיתי בו דוגמה ומופת" (עמוד 49). אחד המבצעים המפורסמים שעליהם פיקד במהלך שירותו, שנחשף לימים, היה "הצגת תכלית", חיסולו בביתו בתוניס של רב־המחבלים אבו ג'יהאד, שהיה אחראי לשורה של פיגועים ולרציחתם של ישראלים רבים. בספר ציין יעלון ש"המבצע הותנע ב"יחידה" לאחר שראש אמ"ן, האלוף אמנון ליפקין־שחק, אמר לי באחת מפגישות העבודה כי משימת חיסולו של אבו ג'יהאד הוטלה על המוסד, אך הוא מתקשה לבצע אותה" (עמוד 64). ליפקין־שחק, שהיה המג"ד הראשון של יעלון בצנחנים, והשפיע מאוד על שירותו, עיצובו כמפקד וקידומו, ומינה אותו בין היתר למפקד סיירת צנחנים, ובהמשך למפקד סיירת מטכ"ל ולראש אמ"ן.

ברובם המכריע של המבצעים, כתב יעלון, "מפקד היחידה מפקד על המבצע מהחפ"ק, משום ששם מרוכזת תמונת המצב המדויקת ביותר לצורך קבלת החלטות. במקרה זה, בגלל ההתפתחויות השונות שהיו עשויות להתרחש תוך כדי הפעולה, היה לי ברור כי עדיף שאצטרף לכוח ואפקד על המבצע מהשטח. החלטה כזו מחייבת אישור ראש אמ"ן ורמטכ"ל, והאישור אכן ניתן.
לאחר הכנות מדוקדקות, בלוח זמנים קצר יחסית, המבצע בוצע בהצלחה" (עמוד 65). הפעולה, במהלכה חדר כוח היחידה מן הים לחוף תוניס, נסע לביתו של אבו ג'יהאד בלב שכונת מגורים, התגנב לביתו והרג אותו ואת שומריו מבלי לפגוע במשפחתו, ונסוג לישראל נחשבת לאחת המורכבות שביצעה היחידה.

עם זאת עיקר הספר אינו מוקדש לסיפורי קרבות ואף אינו מהווה אוטוביוגרפיה מלאה. עיקרו עוסק במשנתו הפוליטית, בתפיסתו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובגרסתו לאירועים שבהם היה מעורב מאז כניסתו למערכת הפוליטית, ובהם מבצע צוק איתן. לא עם כלל משנתו הסכמתי, אך לא יכולתי שלא להודות כי נעמה לי הקריאה, התעניינתי בסיפורים ובדוגמאות ובעיקר האמנתי ביושרתו של הכותב. קל היה לי התחבר לספר גם, בין היתר, משום שיעלון שירת כרמטכ"ל במשך מרבית התקופה שבה שירתתי בצנחנים, במהלך האינתיפאדה השנייה. עם זאת, קשה להימנע מההשוואה לספרו של בכיר אחר במערכת הביטחון, שיצא השנה, אלוף (מיל') גיורא איילנד. מטבע הדברים, איילנד אינו פוליטיקאי וימיו בשירות הציבורי מאחוריו, השתמש בתחנות חייו כפלטפורמה להעברת הלקחים והשיעורים שלמד במעלה הדרך על אודות פיקוד, חינוך, טקטיקה ואסטרטגיה, ולא נמנע מלהציג בספר כמעט את כל שגיאותיו ללא כחל ושרק. כתוצאה מכך הוציא איילנד, גם הוא קצין צנחנים בכיר, מתחת ידו ספר קולח, בהיר ומלמד, שיעניין את הקורא הישראלי וכדאי גם שיקראו בו אנשי דרג מקבלי ההחלטות במדינה. יעלון, שנותר בעל שאיפות פוליטיות, הוציא מתחת ידו ספר אחר. בהחלט ראוי אבל אחר.”