“הספר "לבד על הגבעה" מספר למעשה את סיפורם של הוריה של מיכל, דן (קרל) ומרים (אני), עולים חדשים בארץ ישראל שלפני הקמת המדינה וממש קצת לפני שנהיה בלתי אפשרי להיות יהודי באירופה. דן מותיר אחריו אב, אם וקרובי משפחה בפראג וגם מרים משאירה מאחורה אם וקרובי משפחה בגרמניה. בהתחלה אנחנו לומדים על כל אחד מהם מנפרד, הדרך שעשו ממדינות המוצא שלהם לישראל עד שהם נפגשים. סיפור האהבה בניהם מקביל לסיפור המדינה היהודית הנרקמת ומהבחינה הזאת מאוד נהנתי לקרוא על מה שקרה בישראל בזמן מלחמת העולם השנייה, ואחריה, עד הקמת המדינה וגם קצת אחריה. חלק מבני משפחותיהם של דן ומרים עולים בשלב זה או אחר לישראל אבל מופלא בעיניי לקרוא איך הם יוצרים לעצמם משפחה חדשה במדינה החדשה. בספר מצאתי כמה דמויות היסטוריות חשובות כמו שמעון פרס או גולדה מאיר והיה נחמד לקרוא עליהם בצורה שאינה מחייבת וכאשר הם אינם גיבורי הספר אלא תפאורה לגיבורי הספר.
נופי הספר הם בעיקר נופי הצפון הנהדים של עמק יזרעאל ואני חייבת להודות שלמרות שאת רוב חיי העברתי באזור, לא הכרתי את סיפור גבעות זייד, ועל אף שהתגוררתי בטבעון מספר שנים מעולם לא ידעתי של"כפר תקווה" יש היסטוריה של קיבוץ שפעם פעל שם והיו בו חיים שלמים. אחרי שסיימתי את הספר הרחבתי קצת בקריאה על ההיסטוריה של גבעות זייד ואני מודה למיכל על שחידשה לי בנושא.
הפריעו לי כמה דברים בספר כמו עניין הזמנים, היו בתחילת הספר המון קפיצות בין הסיפור בלשון עבר ומיד לאחר מכן בלשון הווה בלי עקביות (זה פחת ככל שהספר התקדם), היו לא מעט טעויות הגהה ופיסוק (שאני לא בטוחה אם קיימות רק בגרסה הדיגיטלית אותה קראתי או גם במודפס) כמו "דדדד" שהופיע פתאום בסוף פסקה או המילה נאום שהפכה למיל "נאו"מ" או יום סוף שהפך לים-םוף, כמו מילה שנקטעה בסוף פסקה בצורה מוזרה וללא סיום הפסקה לפני שעברו לפסקה הבאה.
מבחינת ההיסטוריה היו מעט מאוד אי דיוקים לשמחתי וברור לי שזה לא ספר שלגמרי נצמד להיסטוריה והטעויות המעטות כנראה צרמו ספציפית לי כבוגרת חוג בהיסטוריה ופחות יפריעו לקורא מן השורה (למשל להתחייס בזמן הווה לגנרל גדול בצ'כיה כ"גיבורה הנערץ של המדינה ממלחמת העולם הראשונה" כאשר זה לא שם המלחמה הגדולה הקודמת אי שם ב-1938, או לאחר שציר הזמן בספר כבר מגיע לשנת 1949 אבל פתאום אחד מהמבצעים מצוין (בשוגג לדעתי) כאילו קרה ב-1948 או כשמצויין מעבר זמן נכון מארוע אחד למשנהו אבל השנה שמצוינת שגויה).
על אף כל אלה הקריאה זרמה לי ברובה ונהנתי לקרוא את חייהם של דן, מרים ומיכל הקטנה בתקופה של כמה שנים בקיבוץ החדש והמתהווה ולדמיין את הסביבה בה חיו, למדו, עבדו ולחמו. אני לא יודעת כמה מהסיפור היה פרי דמיונה של הסופרת (היא מציינת בספר שחלק מבוסס על חילופי המכתבים בין הוריה וחלק פרי דמיונה) אבל הסיפור מרתק ונותן זווית נוספת על ישראל של שנות הארבעים.
מומלץ בחום לאוהבי תקופת הקמת המדינה :)”
