לא כל מטעם אפשר להגיש לשולחן בכל עונה. אבל עכשיו, כאשר
האביב מציץ אלינו מכל פינה ואת פירותיו המתוקים אנחנו טועמים
יום-יום, גם מעשה שכזה יכול לעלות על שולחננו. דא-עקא, אפילו
הפרי בשל, לא תמיד הסועדים בשלים כמוהו. לפיכך, ובשביל שלא
יאשימוני בני שכונתו במכירת פיגולים, אתוודה בפניכם מראש
שמעשיה זו, אשר אותה אפרוס בפניכם, מפי השמועה הגיעה אלי
ואין אני יודע תוקפה ומקורה מהו. אשר על כן, יתכן מאוד שאין בה
כל ממש וכולה עלילת דברים, תעמולה זדונית המתהדרת בלבוש
מחלצות או פרי עוועים של נפש חולה. אלא שאנחנו כאן כולנו
בעלי נסיון, וסמוך ובטוח אנוכי שנוכל לבור את המוץ מתוך התבן,
את הדבש מחלת הדבורים ונשאיר את הסם המשכר למוכי הגורל,
אשר אינם יודעים להבחין בין הטוב לבין הרע.
כמו הרבה סיפורים שסיפרתי לפני כן, גם הסיפור הזה מדבר על
ערבים. ברור שאין בכך שום רבותא, זה הרי מובן מאליו, באופן
טבעי יעני, שאני מספר על ערבים. אך לא על ערבים שלנו אסיח
לכם הפעם, אלא על ערבים אחרים. אלו ערבים שגרים ברמת
הגולן, איפה שג'בל א-שייח,' שזה חצי הדרך מחיפה לדמשק. וכמו
שהם יושבים באמצע הדרך, כך גם סיפורנו מתחיל מהאמצע. ומתי
מתחיל? מתחיל מתי שחזר הרועה מבית החולים.