"אֵין לָךְ אַבָּא?" שָׁאֲלָה אָסְנַת אֶת תָּמָר חֲבֶרְתָּהּ. "בֶּטַח שֶׁיֵּשׁ לִי... אֲבָל..." "אָז לָמָּה אַתְּ אָמַרְתְּ שֶׁאִמָּא שֶׁלָּךְ הִיא גַּם אַבָּא שֶׁלָּךְ?" הִמְשִׁיכָה אָסְנַת לִשְׁאֹל, "וְלָמָּה הוּא אַף פַּעַם לֹא בַּבַּיִת? וְלָמָּה הוּא לֹא בָּא לְבַקֵּר אוֹתָךְ..." תָּמָר הִיא יַלְדָּה סוֹדִית, וְיֵשׁ לָהּ מַחֲבוֹא סוֹדִי, וּמְעָרָה סוֹדִית עַל חוֹף הַיָּם. אֲבָל הַסּוֹד הֲכִי סוֹדִי שֶׁלָּהּ הוּא הַסּוֹד שֶׁבִּגְלָלוֹ אִמָּא שֶׁלָּהּ הִיא גַּם אַבָּא שֶׁלָּהּ. אֶת הַסּוֹד הַזֶּה קָשֶׁה לָהּ לְגַלּוֹת אֲפִלּוּ לַחֲבֶרְתָּהּ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, אָסְנַת. אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁסּוֹד שֶׁשּׁוֹמְרִים זְמַן רַב בְּתוֹךְ הַלֵּב מַתְחִיל לְהַכְבִּיד, וְאִם הוּא קְצָת עָצוּב הוּא גַּם מַכְאִיב. הַאִם תְּגַלֶּה לָנוּ תָּמָר אֶת הַסּוֹד הַסּוֹדִי שֶׁלָּהּ? צִיפִּי שַׁחֲרוּר הִיא סוֹפֶרֶת וּמְשׁוֹרֶרֶת אֲהוּבָה עַל יְלָדִים וּמְבֻגָּרִים. בֵּין סְפָרֶיהָ: 'בּוֹא נְשַׂחֵק בִּכְאִלּוּ', 'קַרְסוֹלְיָה – עֲלִילוֹתֶיהָ שֶׁל יַלְדַּת–פֶּלֶא', 'אַרְמוֹנוֹת גְּנוּבִים', 'קַרְסוֹלְיָה בֶּחָלָל', 'הַנְּסִיכָה הַשַּׁקְרָנִית', 'יַעַר הַגַּעְגּוּעִים', 'הַחַיָּה שֶׁבִּפְנִים', 'יַלְדָּה שֶׁל קַיִץ', 'הַבַּיִת שֶׁל גִּילִי', וְעוֹד.
צִיפִּי מַרְבָּה לְהִפָּגֵשׁ עִם יְלָדִים בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ, וְתִשְׂמַח לִפְגשׁ גַּם אֶתְכֶם.
