הספר מביא אידיאולוגיה חינוכית שלמה, דבר נדיר בפני עצמו. אך המיוחד בספר היא הגישה החדשה ללמידה שהספר מביא, תפיסה שמבוססת על חקירת הלמידה של הילדים. לפי תפיסה זאת עיקר הלמידה היא החקירה שחוקר הילד את עצמו כלומד, החיפוש אחרי הזהות המיוחדת שלו כלומד: הרגשות שמתעוררים בו מול אתגרים, היכולות המיוחדות שכבר יש לו ואלו שהוא צריך לשדרג, איך להתמודד עם מכשול כאשר נתקלים בו, והעובדה שהכל משתנה וגם הוא מתפתח ומשתכלל.

כמובן שהדבר קורה תוך כדי למידה של תכנים - חומר. הדבר דומה ללימוד שחייה, כאשר השחיין לומד לשחות הוא אינו מתמקד בהבנת המים, אלא משתמש בבריכת השחייה כדי ללמוד את עצמו כשוחה ולשכלל את מה שהוא למד.
עולם החינוך מתחיל ללכת בכיוון הזה, אך הגישה הזאת עדיין לא יושמה במלואה בשום מקום, והמהפכה שאני רוצה לעשות תבוא עם ישום דרך הלמידה הזאת. בעקבותיה ישתנו תכני הלמידה, תוכניות הלימודים וצורת הארגון של בתי הספר.

רוב ההורים והמחנכים חושבים שהחינוך שלנו נכשל, משרד החינוך אומר שהלמידה בבתי הספר אינה משמעותית, שהילדים שלנו נכשלים לפי המדדים של המשרד ובהשוואה למדינות העולם. כולם פסימיים, ובמיוחד פסימיים הילדים שחונכו מגיל צעיר לקבל את המציאות הקשה להם ולא לחתור לשנות אותה. גם ההורים והמחנכים חושבים שלא ניתן לתקן את המצב, אחרת אי אפשר להבין מדוע המשימה ליצור חינוך איכותי וידידותי שיַצמיח אנשים טובים אינה בראש סדר העדיפות של המדינה כולה.