ורדה הייתה אווזה כועסת. דבר לא הצליח לשמח אותה או לעלות געגוע מפיה. בבריכה שחתה לבדה, דוחה בנשיפות כועסות כל ניסיון להתקרבות מצד אווזים אחרים. מפעם לפעם, נתקפה בחמת זעם ואז שיברה ביצים של אווזות אחרות. אלה איחלו לה שתגמור את חייה צלויה ברוטב תפוזים.
יום אחד ניגש אליה הברבור השחור, בילי, מלך הבריכה. הוא הסביר לה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שכדאי שתעשה משהו, כמו שהגדיר, עם "הטמפרמנט שלה."
מה עושים? עלעלה ורדה בספר הרופאים ופנתה לפסיכולוגית בלה. זו התבררה כשועלה אדמונית. הן התחילו בשני מפגשים בשבוע.
ורדה געגעה ובלה הקשיבה. ורדה צעקה ובלה הקשיבה. ורדה כעסה והוציאה את כל הרע ובלה הקשיבה. ורדה שתקה ובלה הקשיבה. כך, שנתיים. כל שבועיים בערך החליטה ורדה לעזוב. לא נראה לה שהיא מתקדמת. הכעס לא שכך, החיים בבריכה היו בלתי נסבלים. בלה הקשיבה.
אט אט נוצר הסדק הראשון. ורדה נזכרה. ורדה למדה. ורדה התחילה לסלוח. היא השילה שכבות של כעס כמו נוצות ישנות. ניקתה את עצמה ממשקעים של פעם. למדה לחייך. הסתכנה בדיבור עם אחרים. הראתה שיש לה צד נעים ואוהב.
לראשונה הוזמנה להצטרף לאווזה אחרת לסעודת ערב. זו סלחה לה על שכילתה, לפני שנים, את אחד מילדיה עוד בטרם בקע. זה היה נעים, אם גם לוחץ. אפילו סגנון השחייה של ורדה השתנה. הוא הפך מתון יותר, תוקפני פחות.
בילי הברבור העניק לה את המחמאה הגדולה ביותר "השתנית ורדה", הוא נשף. הכול נראה ורוד יותר. ורדה אפילו שמה עינה באווז צחור שאף הוא הראה סימנים של עניין.
ורדה הודיעה לבלה שהיא לא זקוקה יותר לטיפול. השועלה שמעה ושלפה את תקנון האתיקה של הפסיכולוגים. היא עיינה בפרק של יחסים אסורים בין מטפל למטופל, חייכה בשביעות רצון ואמרה: "אם כך הסתיימה מערכת היחסים המקצועית שלנו," וטרפה את ורדה.