"שובו של האב הנעדר" מציע קריאה חדשה בשרשרת סיפורים ידועה ממסכת כתובות שבתלמוד הבבלי, שעניינה חכמים העוזבים את ביתם ויוצאים ללמוד לתקופות זמן ארוכות. סיפורים אלו פורשו ונקראו בידי חוקרים וחוקרות של ספרות חז"ל,שהדגישו את המתח שבין התשוקה הזוגית לזו הלמדנית כציר המרכזי המניע את הסיפורים.הקריאה של שירה סתיו וחיים וייס בסיפורים אלו חושפתרובד נוסף,מודחק וטעון, הנוגע לדמות האב ולנוכחותו במערכת היחסים המשפחתית. הסטת המוקד מן הזוגיות אל דרמת היחסים של האב עם בניו ובנותיו מסבכת את המתח שבין המרחב הביתי ה'ארצי', למרחב הלימודי-רוחני של בית המדרש,ממלאת פער הנובע ממיעוט העיסוק של חז"ל בתפקידו ובמקומו של האב בתוככי המרחב הביתי, ומאירה את אזורי הצל הכרוכים בדמותו ובמעמדו בקרב בני ביתו.
בשובו של האב הנעדר לא רק נקודת המבט משתנה, אלא גם אופן המחקר: ספר זה מציע קריאה משותפת לחוקר ספרות חז"ל ולחוקרת ספרות עברית חדשה, קריאה הממזגת את הנורמות המחקריות של ספרות חז"ל עם פרשנות ספרותית הנעזרת בתאוריות פסיכואנליטיות ופמיניסטיות. מבט משולב זה מפרש מחדש את הרצף הסיפורי ממסכת כתובות, ומאיר בו פנים שטרם נחקרו.