בעשורים השלישי והרביעי של המאה ה־20 נפתחו בארץ־ישראל קרוב לשלושים מוסדות אשפוז פרטיים, במרכז ובפריפריה, ובהם מאות מיטות. רבים מהם היו בתי יולדות, ובנוסף התקיימה בהם פעילות כירורגית.
בתי־חולים אלה היו חלק ממערך האשפוז של היישוב ומערכת הבריאות הלאומית ייעדה להם תפקידים שונים בשעת חירום. סיפור הקמתם והפעלתם של בתי החולים הפרטיים על־ידי רופאים שזה עתה עלו ארצה, לעתים תוך כדי התמודדות עם קשיים רבים ושונים, משתלב בסיפורה של ראשית הרפואה בארץ, ונועד לעורר עניין בקרב כל מי שההיסטוריה של הרפואה בארץ־ישראל קרובה ללבו. רוב המוסדות הללו נסגר עוד לפני הקמת המדינה או בשנותיה הראשונות וזכרם הלך ונשכח עם השנים. הספר נכתב במטרה לשמר את סיפורם של מוסדות אלה ושל רופאיהם, ולברר את חלקם בבניית תשתית מערכת הבריאות של המדינה־שבדרך.
אבישי גולץ נולד בחיפה, בוגר הפקולטה לרפואה של הטכניון. פרופסור חבר קליני בפקולטה לרפואה בטכניון. ניהל את מחלקת אף־אוזן־גרון וניתוחי ראש וצוואר בקרייה הרפואית לבריאות האדם – 'רמב"ם' בחיפה. יושב ראש החברה הישראלית לתולדות הרפואה. כתב את הספר 'רפואת אף־אוזן־גרון בארץ־ישראל 1911-1948' (2009).
הספר 'בתי־חולים פרטיים בארץ־ישראל' נכתב במהלך ארבעה חודשי שבתון חורף במרכז לחינוך רפואי ע"ש פרופסור משה פריבס, הפקולטה למדעי הבריאות של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, בהנחיית פרופסור שפרה שורץ.