ספר אישי מאוד של רבקה מרים, קובץ של סיפורים ושירים שהדמויות עוברות ושבות בו, רצוא ושוב, והוא מתרחש בָּעַל-מציאוּת, או בַּתַּת-מציאות, של העיר ירושלים

צמח שאל: אז אתה מְסַפֵּר או מְסַפֵּר?
הַסַּפָּר צחק. אתה לא הראשון ששואל את זה, אמר.
צמח אמר: דווקא קיוויתי שאני הראשון.
לפעמים, הרהר, אין לי חוש הומור. אני לא בטוח אם הדבר עומד לזכותי או שהוא בעוכרַי.
הַסַּפָּר היה זקן. זקן מאוד. ידיו רעדו שעה שאחז במספריים ואפילו שׂערו של צמח חש בָּרטט. אומרים, חשב, שהשיער והציפורניים הם מיני ספחים מתים שחוברים לו, לגוף החי, ולכן אין בהם תחושה. עם זאת, הרי הן השיער והן הציפורניים צומחים וגדלים. האם יכול דבר מת לצמוח? הייתכן שגם המוות עצמו צומח?
(מתוך "הַסַּפָּר")

רבקה מרים

משוררת, סופרת וציירת ישראלית. פר שיריה הראשון, "כותונתי הצהובה", התפרסם בהיותה בת ארבע עשרה. עד היום ראו אור למעלה מעשרים ספרים מפרי עטה, ובהם כמה קובצי סיפורת וארבעה ספרי ילדים. זכתה בפרסים ישראליים שונים לשירה, ובהם פעמיים בפרס ראש הממשלה ליצירה. הייתה ידידה קרובה של המשוררת ... המשך לקרוא

שם הספר
מעבר לגבעות האחרונות
רק האש והמים
חלונות בהקיץ
משירי אמות האבן - סדרה בעריכת נתן יונתן
מקום נמר