מעטות הנשים בכלל, והרעיות בפרט, שהתנ"ך מספר לנו אודותם פרטים. למעט ארבעת האמהות ועוד כמה דמויות נשיות, כשמדובר בנשים בתנ"ך הרי שרב הנסתר על הנגלה. לא מדובר רק בפועלן נשים, הפרטים הביוגראפיים שלהן או נסיבות חייהן. לרוב מדובר בהסתרה מוחלטת. מי היו נשות שלמה ונשותיו של דוד המלך? מי הייתה מלכה (מעבר להיותה אשת נחור אבי אברהם)? מי הייתה אשתו של יהושע? האם מה אנו יודעים משהו נוסף על צפורה אשת משה, מעבר ליחוסה המשפחתי (בת יתרו) וצבע עורה (כי אשה כושית לקח)? מי היא אותה פלגש בגבעה ולמי היה נשוי לוט? מה היה שמה של אשת יונה הנביא?
מרים סמואל, מרצה ומורה מוכרת לתנ"ך, החליטה להרים את הכפפה לפני כמה שנים כשהוציאה לאור את חלקו הראשון של ספרה "נשים נסתרות בתנ"ך" שעסק באמהות. לפני מספר שבועות יצא לאור חלקו השני של הספר העוסק הפעם ברעיות, וזאת כפי שניתן להתרשם מרשימת השאלות שבפסקה הקודמת.
באופן יבש ניתן לקבוע כי ספריה של מרים סמואל הם לא יותר מאינדקס אקדמאי שמכנס בתוכו כל רסיס מידע, שביב מדרש, ובדל אזכור הקיים בספרות חז"ל אודות נשים, לא משנה מי הם ועד כמה הם היו חשובות. מאידך, כשמשילים את מעטה הציניות, מתגלה כאן עולם שלם ונסתר, כלשון המחברת, התורם לכל מי שמוכן לצלול לתוך הנושא בכמה מישורים.
ראשית ישנה הרחבת הדעת, שגם אם היא לא תמיד מתחילה מסקרנות (ביננו, כמה מאיתנו באמת מוטרדים מהשאלה מי הייתה אשתו של נבוכדנצר או פלגשיו של כלב בן חצרון?), הרי שהסיפורים, העובדות, המשלים וההיסטוריה שמסירים את מסך ההסתרה מהווים חוויה בפני עצמה.
שנית כל מי שמעיין בספריה של מרים סמואל אינו יכול לחמוק מההכרה עד כמה עשירה ספרות המדרש והאגדה, ועד כמה הן משלימות את מה שהתנ"ך לרוב משאיר מעומעם ולא גלוי. זוהי הכרה שבסופה התפעלות שאמורה גם להפעיל כל אחד מאיתנו בכדי להכיר ולהעמיק יותר. סמואל עשתה זאת מכיוון מסוים של הגילוי הנשי. ראוי שכל אחד מאיתנו יעשה דבר דומה ויצא לחפש את האמירה האישית שלי כפי שהיא משתקפת בים החכמה האינסופי של ספרות התורה וחז"ל.