ספרה של ריקי גליה, אשר מתבסס על חקר מקרה היסטורי-אתנוגרפי, מתמקד
באחריות חברתית של עסקים כפי שהתהוותה בבנק דיסקונט, תוך כדי התייחסות
להתפתחות ההיסטורית של העשייה הפילנתרופית המגוונת של הבנק ובעליו, בני
משפחת רקנאטי, מאז היווסדות הבנק בשנת 1935. בנוסף לכך מתמקד הספר בבחינת
תרומתו של השיח הניהולי שרווח בבנק להתעצבות הפעילות הפילנתרופית של הבנק
ומנהליו בעבר, והוא מעלה לדיון את השאלה ביחס למידת תרומתם של פרקטיקות
ניהוליות ופילנתרופיות שיישמו בעליו להתעצבות דפוסים עכשוויים של אחריות
חברתית בבנק.
הספר מראה שפרקטיקות של פילנתרופיה ונדבנות בשנות כהונתה של משפחת רקנאטי
בבנק שאבו הן ממודלים ניהוליים פטרנליסטיים והן מהמורשת המשפחתית שהנחילו
הבעלים, אשר נטועים עמוק בתרבות הארגונית של הבנק. כמו כן הוא מצביע על כך
שהחשיבה העסקית הייתה שזורה בעשייה הפילנתרופית של הבעלים מראשית היווסדות
הבנק. עם זאת, יחסיו של הבנק ובעליו עם הקהילה לאורך עשרות שנים התאפיינו
בנתינה שלא נבעה רק מתוך היגיון תועלתי צרוף. עשייתם הפילנתרופית מיצבה את
בעלי הבנק ומנהליו הבכירים כנשאים של נתינה ונדבנות ביחס לקהילה ולעובדים.
במהלך השנים משתנה המושג יחסי ציבור-בנק, בהתאם לדגשים שונים בשיח הניהולי,
ובתוך כך משליך על המשגה משתנה של הקהילה ושל תפקיד הבנקאי ביחסו עם הקהילה.
כך משתנה בהדרגה תפקיד עובד הבנק ממושאה של מדיניות נדיבה של רווחה תעסוקתית
לנשא של נתינה, כלומר למתנדב בקהילה. מבחינה זו משרטט הספר תהליך היסטורי,
שאותותיו ניכרים כיום, אשר במהלכו הופך העובד לנשאה ומפיצה של תרבות ארגונית
המדגישה ערכים של מחויבות חברתית-תאגידית.