“בהפגנות של עובדי פלאפון ב-2013 שמעתי שוב ושוב את הקריאה 'פלאפון עושים היסטוריה'. הספר החדש של דני ואזנה מבחינה מסויימת הוא המשך של אותה התודעה. וזה מרגש מאוד.

אני אוהב את ועד עובדי פלאפון בגלל שהם לא רק פרצו דרך להתארגנות עובדים אלא גם הושיטו ידיים המון פעמים לעובדים שבאו אחריהם. אני אוהב אותם גם כי הם בוחרים לשלב ידיים עם ועדי העובדים שהיו לפניהם - אותם הועדים שבאו להפגין איתם אז בינואר 2013 מול מגדלי עזריאלי.

לתחושתי המבחן הגדול ביותר של ההסתדרות כיום הוא האחריות הבין-דורית ההדדית. את נקודת החולשה הזו מזהים גם אויבי האדם העובד בישראל, כשהם מנסים שוב ושוב לתקוע חיץ בין המתאגדים החדשים, אנשי הצווארון הלבן, לבין ותיקי העבודה המאורגנת.

דני עושה בספר שלו דבר גדול מאוד. הוא בוחר להתחיל לספר את הסיפור מהתחלה. הוא לא חוסך בביקורת - אבל מביא אותה מפיהם של אוהבי המפעל בתורת 'נאמנים פצעי אוהב'. הוא מתאר את התהליכים שהובילו להצטרפותם של מאות אלפי עובדים חדשים להסתדרות - לצד המאבקים המרים שניהלה העבודה המאורגנת בעשרות השנים האחרונות על עצם קיומה ומול מגמות ההפרטה, הרמיסה הכלכלית והמדיניות הניאו-ליברלית.

לכן, מעבר לזה שהספר מומלץ מאוד לעובדים שחושבים להתארגן - אני ממליץ עליו בחום גם לעובדים שכבר התארגנו - מתאגדים חדשים וותיקים כאחד.

כתבה שפרסמתי על ספר זה ועל הספר 'המאבק על הועד' שפורסם במקביל אליו על ידי שוקי שטאובר באתר דבר ראשון: http://www.davar1.co.il/95800/”