"איני יודעת מה הוביל אותי לעשות את זה בסוף, אני מניחה שזה היה בעיקר חוסר בררה.
רציתי משהו אחר לעצמי, רציתי רגעים אחרים. שנים שראיתי תמונה אחת בראש, אך בפועל
רצתי בין תמונות אחרות לגמרי. אני לא אקרא לזה בריחה, זו אינה בריחה, זה אולי
הדבר הכי קרוב להגשמה במקרה שלי. ההתנתקות היא הכרחית, צריך פשוט לא לפחד ממנה."
נינה, ציירת מוכשרת ורגישה, אשר כשרונה הודחק במשך שנים, בת מסורה, אחות טובה,
סטודנטית לניהול ולמשאבי אנוש, שנתיב חייה היה ברור ומותווה מראש על-ידי אימה,
פוגשת בעבודה סטודנטיאלית אישה אשר מטלטלת את כל עולמה, תפיסתה את עצמה ואת
מערכות היחסים שלה עם סביבתה. נינה נקלעת למשבר עמוק ביחסיה עם הוריה ולבלבול
ביחס לעצמה, רצונותיה, שאיפותיה ועתידה. על אף השבר והמשבר, חייה של נינה מתחילים
בנקודה זו. היא מתחילה לראות מעבר להגדרות המקובלות, לגבש לעצמה זהות, להשלים עם
המאווים האמתיים שלה ולנטרל דעות קדומות ותפיסות שעד לאותו גילוי חיה על-פיהן.
עלילת הספר נפרשת על פני כשלוש שנים ומהווה מסע של גיבוש זהות, מלחמה לעצמאות והצצה
להתנסויותיה המיניות של נינה, החווה פתיחות מינית לצד סגירות רגשית ותהייה על מקומה.
"קוראים לי נינה" הוא רומן ביכורים עסיסי, מרטיט, מלא רגש ותובנה על מצב האישה
בתחילת המאה ה-21 ומדגים הרמת עוגן כנגד ההסללה החברתית. נינה הייתה במשך שנים
האלטר-אגו של המחברת, נעמה כהן, שהחליטה גם היא לצאת לחופשי. הספר כתוב בשפתה
הייחודית והרהוטה של הבלוגרית נעמה כהן. "אני כותבת כמו שאני מדברת, כמו שהייתי
רוצה שידברו אליי. השפה שלי היא תוצר מובהק של קריאת ספרים, מילים ארוכות ומורכבות
מחרמנות אותי. היום, בעידן הפלואידי, גם השפה הפכה להיות פלואידית.
בהתחלה היה לי קשה עם זה, אך הפכתי ליותר סלחנית עם הזמן," מעידה המחברת.
"אני חושבת שכבר שנים שאני כותבת את הספר בראש, נינה היא סוג של אלטר-אגו שלי,
אבל היא לא אני. היא מתכתבת אתי אבל חופשייה במרחב של עצמה." -