אופטימיוּת זהירה
חֻלְיַת זָהָב הִתְוַסְּפָה
לַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁעַל צַוָּארִי.
עִם מַזָּל מְחֻרְבָּן כְּמוֹ שֶׁלִּי
בְּנִגּוּד לְחֻקֵּי הַטֶּבַע
אֲפִלּוּ הִיא תַּחְלִיד בִּמְהֵרָה.
אַךְ הַיּוֹם אֲנַסֶּה לֹא לִזְכֹּר,
אֲשַׁדֵּל אֶת הַלֵּב -
זֶה דּוֹקְרַן הַבַּרְזֶל
הַפּוֹעֵם בְּתוֹכִי
שֶׁיְּרַפֶּה, יְכַנֵּס אֶת חוֹחָיו
וְיָנִיחַ לַפָּז לְרַצֵּד
עַל הַבֶּכִי.      
גיורא פישר נולד ב־1951 במושב אביגדור, ושם הוא בעל משק חקלאי וגר עם משפחתו. מחנך ומורה בתיכון האזורי בבאר טוביה.
מה למדת מהסיפור הוא ספרו השלישי.
קדמו לו אחרי זה, שראה אור בעם עובד בשנת 2010, וצירי חיים, שראה אור בקשב לשירה בשנת 2014.