“טוב, אחריי שסיימתי את הספר הראשון באמת לא תכננתי להמשיך לשני. לא היה לי כוח לזוג הזה למרות שחיבבתי את הכתיבה של הסופרת (אם היו מתרגמים את הזוג האחר בסדרה, הייתי ממשיכה).
אבל נכנסתי ל״עברית״ לקרוא את הפרק הראשון, וראיתי שהספר מנקודת המבט של האישה (הספר הראשון היה רק מנקודת המבט של הגבר), והעלילה קוראת שנתיים אחריי סיומו של הספר הראשון, אז הסתקרנתי והחלטתי לקרוא בכל זאת.
טוב 30 האחוזים הראשונים של הספר היו אחלה, הראו את ההתנהלות שלהם כזוג, מה שלא היה בספר הראשון, וסך הכל הראו לנו את חיי השגרה של הזוג.
אבל מה שקרה ב30 אחוז של הספר היה פשוט מחריד, אוסיף למטה מתחת לאזהרת ספויילר במקרה ומישהו מתכנן לקרוא את הספר. אבל הגבר עשה מעשה פשוט לא נסלח. חוסר התקשורת בינהם פשוט הוציאה אותי מדעתי, ולא יכלתי לסבול את זה. אבל היי! אם לא היה חובר תקשורת לא היה גם את כל הספר המיותר הזה.
בקיצור, קרה מה שקרה והיא נסעה לבית של ההורים שלה ופגשה שם את האקס המיתולוגי שהופיע גם בספר הראשון.
בספר הראשון כמובן שדרו ״המלך״ שלנו, רק ירד על האקס שלה (בתחילת הספר הקודם הם עוד היו יחד) ודרו שלנו שפט אותו על דברים מאוד לגיטימיים, כמו הרכב שלו, גודל טבעת האירוסים שהוא קנה לקייט, והעובדה הכה חשובה:לא נוח לו עם עניבה, אז ברור שהוא אפס.
גם בספר הראשון לא היה לי שום דבר נגד בילי (האקס), אבל בספר הזה פשוט התאהבתי בו.
כאילו, אם אני רוצה שהגיבורה הראשית תחזור לאקס ולא לגיבור הספר, כנראה הסופרת עשתה משהו לא טוב.
לא יכולה לסבול את גיבור הספר, לא מבינה על סמך מה הגיבורה אוהבת אותו.
החלק שהכי אהבתי בספר היה מה30%-70%, כי כל הזמן הזה הגיבורה הייתה בבית שלה עם ההורים ועשתה שטויות (לא רומנטיות) עם האקס כאילו הם חזרו לגיל הנעורים, והגיבור הראשי לא הופיע בחלקים האלו. אז נהנתי כשהוא לא היה חלק מהספר.
ברגע שהגיבור חוזר, הם ממשיכים לאורך איזה פרק בחוסר התקשורת הבלתי נסבל שלהם, ואז היא סולחות לו מהר מדיי לטעמי. בספר הראשון הגיבור עשה משהו הרבה פחות נוראי, ולקח לה הרבה מאוד זמן לסלוח לו. ופה? למרות שהנסיבות שונות, היא סלחה לו תוך שנייה.
עכשיו אצטט מהתקציר:״הוא מוכן להסתפק בכל מה שקייט תחליט, העיקר שיהיה חלק מחייה. אבל שני הגברים האחרים בחייה של קייט לא מתכוונים להקל עליה״. מה? איזה שני גברים? נתחיל בזה שלא היו שום שני גברים. היה רק את האקס והוא ממש לא התערב בסיטואציה. ברגע שדרו חזר, הארס רק אמר לה לחשוב על זה היטב, קייט ענתה שהיא אוהבת אותו, ובזה זה נגמר. ושני הגברים? לא היה שום גבר שני בסיטואציה. הייתה אמא שלה והחברה הכי טובה שלה. ושתיהן ״לא עשו לו חיים קלים״ במשך פרק אחד.
ונקנח קצת בהערות שמנופוביות בכלל ושמנופובי לנשים בהריון בפרט (הוא וחברים שלו קוראים לאחותו לוויתן כי הים שמה בגד ים שחור לבן, כשהיא חודש תשיעי להריון).
לספר מגיע כוכב אחד בלחץ, אבל אתן שניים בגלל ה40% שדרו לא היה חלק מהספר.
אזהרת הספויילר למעוניינים:
.
.
הוא חשב שהיא בוגדת בו על סמך חצי מסקנה שהייתה לי והחליט להביא זונה לבית ולמזמז אותה לנגד עיניה של קייט, שבכלל לא בגדה בו ועמדה לספר לו שהיא בהריון ממנו.”
