1
מה שהדאיג את יסמין קונולי לא היה החזרתה של טבעת האירוסין. היו לה שתיים נוספות כאלה, בתיבת התכשיטים שלה, בדירתה במייפייר, מעל לחנות שמלות הכלה. אלא תחושת הדחייה הזאת. שוב. מה לא בסדר בה? למה היא לא מספיק טובה? היא לא היתה מספיק טובה אפילו בשביל אמהּ. למה אנשים היקרים לליבה תמיד עוזבים אותה?
אבל זה לא היה הדבר היחידי שגרם לה להרגיש כאילו יש לה גוש גדול של חרדה בבטן, אלא ההשתתפות הצפויה שלה בכנס של מעצבי אביזרי הכלולות, בקוטסוולדס, בשבוע הבא, לבד, כרווקה. איך היא יכולה להגיע ללא ארוסה? באותה המידה היא יכולה להופיע במלון המפואר, שבו היא הזמינה לה חדר כבר לפני חודשים, כשהמילה "לוזרית" כתובה לה על המצח. היא ציפתה לכנס הזה בקוצר רוח רב כל כך. אחרי מאמצים רבים מאוד היא הצליחה להבטיח לעצמה מקום בתצוגת האופנה. זאת עמדה להיות הפעם הראשונה שלה על המסלול, והיה לזה פוטנציאל להוביל להרבה דברים טובים ומשמעותיים.
אבל לא היה מדובר רק בעיצוב שמלות כלה. היא אהבה את כל מה שקשור בחתונות. את ההתחייבות של מישהו לאהוב אותך למשך שארית חייך, לא רק כל עוד זה נוח או כל עוד זה מתאים לו. אהבה אמורה להיות נצחית. בכל פעם שהיא עיצבה שמלת כלה, היא השקיעה בכל תפר את כל תקוותיה. ומה אם היא עצמה לעולם לא תזכה ללבוש את אחת השמלות שלה? איזו מין אירוניה אכזרית זאת תהיה?
היא העיפה מבט בכף ידה השמאלית, נטולת הטבעת, שאחזה בהגה המכונית, והצטערה על כך שלא עלה בדעתה לענוד אחת מהטבעות המיותמות שלה רק כדי שלא תצטרך להסביר לכולם שהיא – אם לצטט את מיילס – "עושה הפסקה קטנה במערכת היחסים".
לא משנה איך הוא ניסח את זה, בשורה התחתונה, המשמעות היתה אותה המשמעות מבחינתה של ג'אז. שוב זרקו אותה. גמרו איתה. היא שוב לבד.
עזבו אתכם מלהיות שושבינה שלוש פעמים, כמו שאומרת האמונה הטפלה. מה עם להתארס שלוש פעמים ולהיזרק בשלושת המקרים?
זה אומר שאת גרועה במערכות יחסים. ממש גרועה.
ג'אז החנתה את המכונית במקום הקבוע שלה ברבנסדיין, המעון המשפחתי של משפחת רבנסדייל, אצולת התיאטרון הבריטי, שבו היא גדלה כבתו של הגנן ואחותם המדומה של מירנדה רבנסדייל ואחיה הגדולים, התאומים ג'וליוס וג'ייק.
מירנדה התארסה בדיוק לאחרונה. לעזאזל.
ג'אז שמחה מאוד בשמחתה של חברתה הטובה ביותר. ברור שהיא שמחה. מירנדה ולאונרדו אלגרטי התאימו בשלמות זה לזה. איש לא היה ראוי לסוף טוב יותר משני האנשים האלה.
אבל למה לא מגיע גם לה למצוא את הסוף הטוב שלה?
ג'אז הרכינה את ראשה והשעינה אותו על הגה המכונית. היא הלמה בהגה במצחה, שלוש פעמים. ארררר!
קול נהמה של מנוע מכונית נשמע כשמישהו הגיע לאורך דרך הגישה הארוכה. ג'אז הזדקפה ומיהרה לצאת ממכוניתה כדי לראות את מכונית הספורט האיטלקית דוהרת על דרך החצץ, כשגלגליה המסתחררים מתיזים לאחור חלוקי חצץ בקשתות מרהיבות. היא הרגישה כאילו חופן של אבני החצץ הללו חורק בין שיניה הטוחנות כשהמכונית נעצרה בעננת אבק גדולה, ליד מכוניתה.
ז'אק, הידוע יותר בכינויו ג'ייק, רבנסדייל, חילץ את גופו המגודל והאתלטי מתוך המכונית, בגמישות אלגנטית של חיית טרף. ג'אז ידעה שזהו ג'ייק ולא ג'וליוס, התאום הזהה שלו, מאחר שתמיד היא יכלה להבדיל ביניהם. אף אחד אחר לא היה מסוגל לכך, אבל היא כן. היא חשה מין שינוי בגוף שלה. גופה החל לעקצץ ולהתחמם, להיות חסר מנוחה ולחוץ כשג'ייק היה בסביבה. זה היה כאילו גופה מקבל איזה מסר מהגוף שלו, וזה שיבש כליל את כל המערכות שלה.
שערו השחור היה מתולתל באופן סקסי מאוד, ונפרע על ידי הרוח. עוד סיבה לשנוא אותו, כי היא ידעה שאילו היא היתה נוהגת הנה עם גג פתוח, ברוח הקרה הזאת של סוף אוקטובר, שערה היה נראה כמו רשת דייגים שהסתבכה במשהו. הוא היה לבוש בפשטות, כי אצל ג'ייק הכול היה תמיד לא מאומץ, כולל כל מערכות היחסים שלו – אם ניתן בכלל לכנות סטוצים חד פעמיים ומפגשים מזדמנים, מערכות יחסים.
עיניו הכחולות-כהות הוסתרו מאחורי משקפי טייסים יוקרתיים, אך היא יכלה לראות שבמצחו נחרשו קמטי תמיהה עמוקים. זה לפחות היה שינוי – לעומת ההבעה המלגלגת הרגילה שלו. "מה לעזאזל את עושה כאן?" הוא שאל.
ג'אז הרגישה איך שיניה הטוחנות נשחקות ומאבדות עוד מילימטר. "נחמד לראות גם אותך, ג'ייק," היא אמרה בחיוך מתוק מאוד. "מה קורה? עברת כבר את הניתוח להשתלת אישיות?"
הוא הסיר את משקפי השמש שלו והמשיך להביט בה בזעף. "את אמורה להיות בלונדון."
ג'אז השיבה לו מבט תמים ומשתאה. "באמת?"
"אני ביררתי עם מירנדה," הוא אמר תוך טריקת דלת המכונית בעזרת רגלו. "היא אמרה שאת הולכת עם טום למסיבה בבית של הוריו."
"קוראים לו מיילס," היא אמרה. "טום היה ה... אה... אחד אחר."
זווית שפתיו התרוממה. "מספר אחת או שתיים?"
זה ממש מעצבן, איך שהוא דיבר על ארוסיה לשעבר כמו שמדברים על הפרשות הגוף, חשבה ג'אז לעצמה. לא שהיא עצמה לא חושבת עליהם כבר בצורה דומה כיום, אבל בכל זאת. "מספר שתיים," היא אמרה. "לינקולן היה הראשון שלי."
ג'ייק פנה לפתוח את תא המטען של מכוניתו, בעזרת השלט-רחוק. "אז איפה מיילס, המאהב הנוכחי?" הוא שאל. "הוא מתכוון להצטרף אלינו?"
ג'אז ידעה שאסור לה להסתכל על האופן שבו מכנסי הג'ינס הכהים של ג'ייק נצמדו אל ישבנו כשהוא התכופף להוציא את תיק הנסיעות שלו, אבל מה יכולה כבר בחורה לעשות? הוא היה בנוי כמו ספורטאי אולימפי. רזה ושזוף, עם שרירים בכל המקומות הנכונים, ובמקומות שבהם לאף אחד מהאקסים שלה לא היו בכלל שרירים, ולא יהיו גם לעולם. הוא היה ממש חומר גלם לפנטזיות. מאז שהיא נעשתה מספיק בוגרת בשביל שההורמונים שלה ישימו לב, זה בדיוק מה שהם עשו. מה שהיה ממש מעיק, בהתחשב בכך שהיא ממש מתעבת אותו במידה מוחלטת. "לא... אה... הוא נשאר בעיר, בגלל העבודה. זאת אומרת, אחרי המסיבה."
ג'ייק הסתובב להסתכל עליה, בחיוך בוהק. "אתם נפרדתם."
ג'אז שנאה את העובדה שהוא לא הציג את זה כשאלה בכלל, אלא כעובדה מוגמרת. עוד אירוסים של יסמין קונולי שמסתיימים במפח נפש. לא שהיתה לה איזו כוונה להודות בכך דווקא בפניו, מכל האנשים שבעולם. "אל תדבר שטויות," היא אמרה. "מה גורם לך לחשוב דבר כזה. "רק כיוון שבחרתי לבלות כאן את סוף השבוע בזמן שאני עובדת על השמלה של הולי, במקום לחגוג בעיר, זה לא אומר בכלל שאני – "
"איפה טבעת היהלום הראוותנית שענדת בגאווה גדולה כל כך?"
ג'אז השתמשה בידה השמאלית כדי להסיט בתנופה את שערה מעבר לכתפה, במה שהיה, כך היא קיוותה, מחווה נונשלנטית. "היא בלונדון. אני לא אוהבת לענוד אותה כשאני עובדת." מה שלפחות לא היה שקר מוחלט. הטבעת אכן היתה בלונדון, מוגנת בכספת התכשיטים של משפחתו של מיילס. די עצבן אותה שמיילס לא הסכים להשאיר אותה אצלה, ולו רק לכמה ימים. רק עד שהיא תצליח להתרגל לרעיון הזה של "הפסקה במערכת היחסים". אז מה אם הטבעת הזאת עברה במשפחתו כמה דורות? כסף לא היה חסר לו. הוא יכול להרשות לעצמו לקנות כמה וכמה טבעות. אך לא, הוא היה חייב לקחת אותה בחזרה. מה שאומר שהיא נאלצת להסתובב עם אצבע עירומה, כיוון שהיתה עצבנית ונרגשת מדי בשביל לקחת איזו טבעת אחרת בדרכה החוצה מהדירה שלה.
כמה זה נורא שדווקא ג'ייק הוא הראשון שמגלה שהיא הצליחה להרוס עוד מערכת יחסים. איך היא תוכל לשאת את זה? הוא לא יהיה אוהד ומנחם. הוא יתגלגל על הרצפה מצחוק ולא יפסיק להגיד, אמרתי לך.
ג'ייק תלה את ז'קט העור האיטלקי שלו על אצבע מכופפת, והטיל אותו על כתפו. "מוטב שתמצאי לעצמך איזה מקום מסתור אם את לא במצב רוח לחגיגות," הוא אמר לה. "יש לי אורחים שאמורים להגיע תוך שעה."
בטנה של ג'אז צנחה כאילו מישהו ניתק את הכבל שעליו היא היתה תלויה. "אורחים?"
נעליו השמיעו קול חריקה בצעדו על החצץ לכיוון הכניסה אל המעון המפואר והעתיק. "כן. מהסוג שאוהבים לשתות ולאכול ולא לישון."
היא נכנסה אחריו אל הבית, כשהיא מרגישה כמו כלבת צ'יוואווה ננסית שמנסה לעמוד בקצב צעדיו של זאב אלפא ענקי. "מה אתה אומר? כמה אורחים בדיוק? כולם יהיו נשים?"
הוא הבזיק לעברה חיוך צחור שיניים. "את מטיבה כל כך להכיר אותי."
ג'אז הרגישה איך היא מתחילה להתלהט כמו לבה רותחת. רוב הלהט התרכז בלחייה כשחשבה איך יהיה עליה להקשיב להילולה שלו עם כל הכוכבניות הללו שחולמות על הוליווד. בניגוד לג'וליוס, אחיו התאום ולאחותו מירנדה, שעשו כל מה שהיה ביכולתם כדי להתרחק מהפרסום ומהתהילה של הוריהם השחקנים, ג'ייק לא התבייש לנצל את הייחוס שלו. ובגדול. לא היתה לו שום בושה בבואו להפיק מזה כל מה שרק ניתן – מה שלא היה הרבה, לדעתו של ג'ייק. היא עצמה נפלה קורבן לטקטיקות הנצלניות שלו כשהיתה בת שש-עשרה, באחד מערבי מסיבות ראש השנה האגדיות של הוריו. הוא גרם לה להאמין שהוא רציני בקשר...
אבל היא לא חשבה עוד על אותו הערב בחדר השינה. לעולם לא.
"אתה לא יכול לערוך מסיבה," אמרה ג'אז בהיכנסה אחריו אל תוך הבית. "גברת אגלסטון לא נמצאת. היא נסעה לבקר את אחותה בבאת'."
"וזאת בדיוק הסיבה שבחרתי דווקא את סוף השבוע הזה," הוא אמר. "אל תדאגי, דאגתי לקייטרינג."
ג'אז שילבה את זרועותיה והביטה בו בזעם. "ואני מוכנה להתערב שאני יכולה לנחש מה יש בתפריט." הוא עצמו, זוכה לליקוקים ולניפוח אגו מכל הבחורות הריקניות הללו, המסוחררות מכל השמפניה שהן לוגמות כמו מים בעוד שהן נמנעות מלאכול אפילו פירור מחשש פן משקלן יעלה בגרם אחד. היא יכלה רק לקוות שאף אחת מהן לא תהיה קטינה.
"את רוצה להצטרף אלינו?"
ג'אז הרכינה את ראשה והשמיעה מין קול נוזף. "השתגעת לגמרי? אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על דבר נורא יותר מאשר לחזות בחבורת כוכבניות שאפתניות נופלות בפח של הקסם האישי הייחודי שלך. הייתי מעדיפה ללעוס זכוכית."
הוא משך באחת מכתפיו הרחבות מאוד, כאילו זה ממש לא משנה לו, כך או כך. "טוב, מה אכפת לי."
ג'אז חשבה לעצמה שהיא היתה שמחה לחבוט בראשו עם איזה מעדר. כבר שנים שלא יצא לה להימצא איתו לבד. תמיד היה בסביבה עוד מישהו מבני המשפחה כשהם היו ברבנסדיין. איך זה שאגלז לא סיפרה לה שהוא עומד להיות פה? גברת אגלסטון, מנהלת משק הבית הוותיקה של המשפחה, ידעה עד כמה ג'אז שונאת את ג'ייק.
כולם ידעו. מלחמת הדם ביניהם נמשכה כבר שבע שנים. ניצוצות של חשמל סטטי היו באוויר כל פעם שהם היו בחדר אחד, אפילו אם היו בו עוד אנשים רבים מאוד. הטינה שהיא חשה כלפי ג'ייק הלכה וגברה משנה לשנה באופן אקספוננציאלי. היה לו המנהג הזה, להסתכל עליה במין דרך מיוחדת, כאילו הוא נזכר במה שקרה בחדרו באותו הערב, כשהיא התנהגה כמו טיפשה גמורה. מין ניצוץ לגלגני היה מופיע בעיניו הכחולות, כאילו הוא מסוגל לזכור כל סנטימטר של גופה שהיה שרוע על מיטתו, מעורטל מכל לבוש מלבד התחתונים שלה.
היא זעקה דומם בתוך ראשה. כן, התחתונים שלה. מה היא חשבה בדיוק? איך היא נפלה כך ברשת שלו? איך היא לא הבינה שהוא משטה בה? ההשפלה שהוא השפיל אותה, הבושה, המבוכה, כשהוא נשא אותה החוצה מחדרו, לעיני כל ה... אררר! היא לא היתה מסוגלת לחשוב על זה.
היא לא תחשוב על זה.
עכשיו אפילו אביה של ג'אז לא היה כאן כדי לחצוץ ביניהם. הוא היה באיזו הפלגת שעשועים באיי יוון, עם אשתו החדשה. אביה של ג'אז כבר לא היה שייך לה – לא שאי-פעם הוא כן היה. עבודתו היתה חשובה לו תמיד יותר ממנה. איך יכולה גינה, אפילו גינה גדולה כמו זאת של רבנסדיין, להיות חשובה יותר מבתו היחידה? אבל בכל מקרה, עכשיו הוא כבר שייך לאנג'לה.
לחזור ללונדון לא בא בחשבון בכלל. ג'אז לא היתה מוכנה להכריז ברבים על ההפסקה שחלה באירוסיה. עדיין לא. לא לפני שהיא תהיה בטוחה שהם באמת הסתיימו. אפילו למירנדה לא סיפרה. לא כל עוד יש שמץ של תקווה. כל מה שהיא צריכה לעשות זה להראות למיילס מה הוא מפסיד בדיוק. שהיא החצי השני שלו. זה מה שהיא, ללא ספק. זה מה שכולם אמרו לה כל הזמן. טוב, לא כולם אולי, אבל היא לא זקוקה לאישור כולל. אפילו את האישור של הוריו היא לא צריכה, למרבה המזל, מאחר שהם לא חיבבו אותה בכלל. מצד שני, הם היו זוג סנובים איומים, וגם היא לא חיבבה אותם בכלל.
ג'אז עשתה הכול למען מיילס. היא בישלה, היא ניקתה, היא ארגנה לו את חיי החברה. היא הפכה לגמרי את לוח הזמנים שלה כדי שתוכל לעמוד לשירותו. היא אפילו שכבה איתו גם כשזה לא התחשק לה, מה שלא היה נדיר בכלל, מאיזושהי סיבה לא ידועה. האם זה מה שגרם למיילס להחליט שהוא רוצה הפסקה? כיוון שהיא לא היתה אסרטיבית מספיק מבחינה מינית? לא היתה מספיק מופקרת? היא יכולה להתנהג בצורה פרובוקטיבית יותר. היא יכולה ללבוש תחפושות סקסיות ולשחק איתו משחקים. זה לא יהיה לטעמה בכלל, אבל אם זה מה שישיב אותו אליה, היא תעשה את זה. גברים אחרים חושבים אותה למושכת. היא ידעה את זה לבטח.
היא נאלצה להדוף מעליה גברים בלי הפסקה. היא לא היתה בחורה יהירה, אך היא ידעה שיש לה את כל החבילה: המראה הכללי, הגוף, הפנים, השיער. והיא היתה חדה כתער. היא כבר היתה הבעלים של העסק שלה לעיצוב שמלות כלה, ובקושי מלאו לה אפילו עשרים וארבע.
נכון, היא קיבלה טיפת עזרה מההורים של ג'ייק, ריצ'רד ואליזבטה רבנסדייל, כשהקימה את העסק. למען האמת, אלמלא הם, היא לא היתה זוכה לחינוך המעולה שהיא קיבלה. הם נכנסו לתמונה כשאמהּ הותירה אותה ברבנסדיין, בתום ביקור אצל אביה, במסגרת הסכם המשמורת, כשג'אז היתה רק בת שמונה. ומאז היא לא חזרה.
לא שהפריע לג'אז כל כך שאמא שלה לא שבה לקחת אותה. לא באמת. היא חשה הקלה גדולה על כך שלא היתה חייבת לחזור אל הדירה הצפופה והמעופשת בבריקסטון, עם השכנים שרבו כמו חתולי הרחוב הפראיים שחיו בפחי האשפה המטונפים. הצד העקרוני של העניין הוא זה שהפריע לה. להיות מושארת כך, כמו איזו חבילה על סף הדלת, לא היה בדיוק היחס שילד קטן היה רוצה לקבל. אבל עדיין, לחיות ברבנסדיין, הבית העתיק והגדול בבקינגהאמשייר, היה עדיף בהחלט. זה היה כמו לגדול באתר נופש כפרי מהודר, מוקף קילומטרים רבים של שדות ירוקים, חורשות ויערות אפלוליים, עם נהר שמתפתל בשטחי האחוזה, כמו סרט משי כסוף.
זה היה הבית, ומשפחת רבנסדייל היתה המשפחה שלה. טוב, חוץ מג'ייק, כמובן.
ג'ייק השליך את התיק שלו על המיטה ופלט קללה מכוערת מאוד. מה לעזאזל עושה פה יסמין קונולי? הוא דאג לוודא מראש שהמקום יהיה ריק מאדם במשך סוף השבוע הזה. היו לו תכניות, וליסמין לא היה בהן שום חלק. הוא נהג לעשות תמיד כל מה שביכולתו על מנת לשמור מרחק ממנה, וכשזה לא הצליח לו, הוא עשה כל מה שביכולתו כדי לעלות לה על העצבים. הוא נהנה לראות איך היא חושקת שיניים ועיניה הכחולות-אפורות רושפות לעברו ומתיזות ניצוצות של זעם. היא היתה כמו קוץ בישבנו, אך לא היתה לו שום כוונה לתת לה להכתיב לו מה הוא יכול או לא יכול לעשות. זה הרי הבית של משפחתו, לא של משפחתה. היא זכתה אולי לגדול פה, ביחד עם מירנדה אחותו, אך היא נותרה עדיין בתו של הגנן.
ג'אז רק רצתה להינשא, מאז שהיתה ילדה קטנה. כשהיתה בת שש-עשרה, היא שמה אותו על הכוונת שלה. אותו! איזו בדיחה. הוא מבוגר ממנה בעשר שנים; נישואים לא עניינו אותו בכלל אז, והם גם לא מעניינים אותו עכשיו. המילה הזאת לא מופיעה בכלל בלקסיקון שלו.
ג'אז לא עושה דבר מלבד לחשוב על נישואים. כל חייה סובבים סביב העניין הזה. היא מעצבת די טובה, הוא חייב להודות בכך, אבל ברור לחלוטין שזה לא יכול להיות בריא במיוחד להיות שקועה רק בנושא של הכלולות, הלא כן? ארבעים אחוז מהנישואים מסתיימים בגירושים – אפילו הוריו מהווים דוגמה לכך. אחרי שהתפוצצה פרשיית הילד שנולד לאביו מחוץ לנישואים, לפני חודשים אחדים, הרושם היה שהם עומדים לשוב ולהתגרש. הוריו נישאו מחדש, אחרי שהתגרשו כבר פעם, בעבר. ואם עוד גירושים שלהם עומדים בפתח, הוא קיווה שהם לא יהיו מרים וציבוריים ומחרידים כמו שהיו גירושיהם הראשונים.
הטלפון שלו השמיע צליל של הודעה נכנסת, והוא שב וקילל כשהביט במסך שלו. עשרים ושבע הודעות וארבע-עשרה שיחות שלא נענו מאת אמה מאדן. הוא חסם את המספר שלה, אך כנראה היא שאלה את הטלפון ממישהו אחר. היה ברור לו שאם הוא יבדוק את תיקיית דואר הזבל שלו הוא יגלה בה לא פחות מיילים נוספים, עם תצלומים של כל מחמדיה של הבחורה. מה, הנערה הקטנטנה והטיפשה הזאת לא אמורה להיות בכלל בבית הספר? איפה ההורים שלה? למה הם לא משגיחים על מה שהיא עושה בטלפון שלה וברשתות החברתיות?
נמאס לו כבר לגמרי מבחורות בגיל התיכון וההתאהבויות שלהן. יסמין היתה זאת שהתחילה עם זה, עם התרגיל הקטן והשערורייתי שלה, לפני שבע שנים. הוא היה זה שאמר את המילה האחרונה במקרה ההוא. אבל אלו ימים אחרים כעת, ואמה מאדן לא מתרשמת בכלל מניסיונותיו להיפטר ממנה. הוא ניסה לנהוג בסבלנות. ניסה לנהוג בנימוס. מה עוד הוא אמור לעשות? בת החמש-עשרה הזאת מתנהגת ממש כמו עלוקה, ונאחזת בו בכל כוחה. הוא ממש נמצא תחת מצור של ילדה בגיל בית-ספר! היא שולחת לו מתנות לעבודה. מופיעה במקומות שבהם הוא נוהג לבלות – במכון הכושר, בארוחות הצהריים העסקיות שהוא עורך – מה שהיה ממש מביך. קשה מאוד היה לו לשכנע את הלקוח שלו שהוא לא שוכב עם תלמידת תיכון. נכון שהוא פלייבוי ידוע, אך יש לו סטנדרטים כלשהם, ולשמור מרחק מנערות כה צעירות זה בפירוש אחד מהם.
ג'ייק העביר את הטלפון שלו למצב שקט והשליכו על המיטה, לצד התיק שלו. הוא ניגש אל החלון כדי להשקיף על השדות המקיפים את בית האחוזה. הסתיו היה אחת מעונות השנה החביבות עליו ביותר ברבנסדיין. העלים על העצים הנשירים שבגן היו בשלבים האחרונים של קבלת הצבע הזהוב, והאוויר היה קר וצלול עם ההבטחה שהחורף כבר מגיע. ברגע שהאורחים שלו יגיעו, הוא ידליק את האח בטרקלין הגדול, ישים קצת מוזיקה, ימזוג שמפניה, יחגוג כמו שצריך ויעלה המון תמונות לרשת החברתית כדי שאמה תקלוט כבר את המסר.
אחת ולתמיד.
