השירון 'שירי עבודה ומולדת' יצא לאור על ידי המרכז לתרבות של ההסתדרות בחנוכה 1945.
הוא יצא לאור לכבוד חג חצי היובל של ההסתדרות ובתוכו "מבחר שירים של מולדת וגולה, הווי ועבודה".
החוברת מיועדת בעיקר לשירה בציבור, נאמר במבוא, אולם נמצאים בה גם שירים ליחיד, לשני קולות ויותר.
החוברת מחולקת לשלושה פרקים: שירי זמן, שירי עליות, ושירי עבודה ומולדת.
לשירים מצורפים גם התווים.
בין השירים ניתן למצוא: 'התקווה', 'האינטרנציונל', 'אשרי הגפרור', 'העיירה בוערת', 'שיר הפרטיזנים היהודיים', 'פה בארץ חמדת אבות', 'טרומפלדור' ועוד. בתחילת השירון, לפני הפרק הראשון, מופיעים שלושה שירים אותם נהגו לשיר בכל האסיפות של תנועת העבודה, ההסתדרות ובכנסים של אחד במאי:
'התקווה', ה'אינטרנציונל', ו-'תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים' של ביאליק, שגם התחרה עם 'התקווה' על תפקיד ההמנון הרישמי.
עורך השירון ישעיהו שפירא 1903-1986 - נולד בקראקוב.
כבר בגימנסיה ניצח על תזמורת בית הספר. כשעלה לארץ ישראל, מצא את פרנסתו הראשונה בבית הפועלים בחדרה, כמלווה בכינור את הסרטים האילמים של שנת 1930.
בשנות ה-40' עבד שפירא במרכז לחינוך ולתרבות של ההסתדרות, ומסגרת זו ערך את השירון.
בשנת 1948 נכנס לעבוד בקול ישראל, וכמה שנים אחר כך התמנה למנהל התוכניות ברדיו