הערים שמעבר לפרגוד הוא מסע של חיפוש והתבוננות, הפלגה אל מחוץ לגבולות הקיים, ושיבה לנמל המעוגן במציאות. כך בתעתוע הנע בין ערים פנטסטיות לבין ערים ממשיות, עומר מנסה להתוות לנכדה את הדרך להבחין בערים שנמצאות שם, מעבר לפרגוד החוסם את היכולת לראות את האמת והכוח שבדמיון.

כדי לאפשר את ההתבוננות בערים אלו, עומר מתארת שבעה שלבים בחייה. כל שלב מייצג תפיסת עולם המגבשת סביבה מציאות שונה, עיר שונה. בתחילת המסע מתנגש עולם האדמה הבנאלי והכבד בעולם השמים והרוח, ה"כאן" וה"שם" ניצבים זה אל מול זה כעולמות מנוגדים, עד שלבסוף מתמזגים הללו ופועלים בהרמוניה. אז אפשר להבחין בעיר סאפר, העיר שאלו היכולים לחזות בה רואים כיצד "תושביה קובעים אם מתאריה יהיו מחודדים או מעוגלים, אם ינועו בתאוצה או ברוגע רך".


רויטל פז-אבולעפיה היא נינה לאחת ממשפחות מייסדי תל-אביב. בספרה היא נשענת על האתוס הישראלי של בניית יישוב חדש. היא אמנם נוגעת בהתפתחותן של ערים ממשיות, כיפו ותל אביב, אך היא שמה את הדגש על מהות העיר שאנו בונים לעצמנו מבלי משים.

שם הספר
חריץ בזמן