“ספר נוסף וכנראה המסקרן ביותר בסדרת להתבגר. לאחר שקראתי את סיפוריהם של ספיר, נעמה, אופיר, אבנר ודין הלומדים בתיכון בירושלים - נרמז בכל אחד מהספרים שמחכה עלילה גדולה יותר מ"מי חבר של מי ואילו בנות לא מדברות זו עם זו". בעיקר בסיפורו של אבנר המחונן נחשף קצת העולם האפל שמאחורי החיוכים של גיל ההתבגרות בירושלים, וכעיר צופנת סודות שאני מכירה לא רע עניין אותי לדעת מי הנערים בה שהלכו רחוק יותר, ואולי רחוק מדי כדי להגיע למטרה שלהם. אני מאמינה שאם יש סיבה והזדמנות אנשים "טובים" יכולים לעשות דברים "רעים"...

לנערים הקודמים בסדרת הספרים היו חלומות די גנריים: שהמורה שהתאהבתי בו ישים לב אלי, שאצליח לעניין ילד מקובל בתור ילדה מופנמת, להתקדם עם המחוננות שלי גם אם אחרים בזים לי, שיסתכלו עלי אחרת גם אם אני לא מצליח בבית ספר, ושיכבדו את הזהות שהחלטתי להגדיר את עצמי בה. אולי הייתי נהנית יותר לקרוא את זה כנערה עם ההתלבטויות של הגיל הזה, ובמיוחד כשאני הייתי בגיל דומה והכרתי את הטרנדים המדוברים בסיפורים כמו טלנובלות ובגדים מסוימים, או "ליגות" חברתיות. זה דומה בכל הארץ ולא מאפיין דווקא את העיר שגלילה כתבה עליה הרבה.

ומה בין הטרנדים והטלנובלות וההערצה, והילדים שהדבר הכי גרוע שקרה להם בחיים זה היעדר אינטרנט או לחלוק חדר עם אח מעצבן - לצד האפל של ירושלים בו אם יש לך כוך וכוח להמשיך לשקר אתה מאושר? דותן, כמו הרבה נערים בסיכון המסתובבים ברחובותיה, מראה שהמדרון בין הקדושה לטינופת הוא חלקלק ביותר.
לא רק ילדים "רעים" מצטרפים לכתות ומגיעים בסוף לאזורים הבודדים ביותר של החיים - שכל יום וכל מקום צריך סיבה והזדמנות וכל חבר הוא קודם כל בחזקת אויב. גם ילדים עם תלתלי זהב כמו בכריכת הספר, שלא חסר להם כלום בחיים והם לא ישראל השנייה הקלאסית.

גלילה כותבת על נושא שרוב סופרי הנוער לא יכתבו עליו. יש סיבה שלא יכתבו - והיא משום שההורים, שבכל זאת אחראים על קניות הספרים של ילדיהם - בכלל לא יאהבו לשמוע כמה קל לגייס בני נוער לכת (למרות מה שאומר החוק - אסור להטיף לנוער מתחת לגיל 18).

כמובן שאם אתה בכת אז אתה לומד דרכים ערמומיות לעקוף את החוק, ואם ההורים שלך הם אלה שגידלו אותך בכת - כמו במקרה של דותן - אין לך הרבה סיכוי לצאת ממנה ולקלוט מה אתה מפסיד בעולם הנורמטיבי. אתה רואה אותו מולך אבל אתה לא חלק. לך תמרוד בהורים שלך שמעריצים את "צמרת" ראש הכת, ושינו את שמותיהם בשבילו.
לך תפתח חקירה אלטרנטיבית לחקירת המשטרה כי המקרה שלך ייחודי ופשוט לא מעניין את החוק מספיק כמו עבירות ממון.
לך תסביר שאתה נראה כמו נער שלא חסר לו כלום בחיים ושולט בסיטואציה, גורם לכל הבנות להתאהב בו ובוחר מתוכן - וזה דווקא מה שהכי כואב לך - שהכוח שלך הולך לרעה. שאתה לא יודע אם היית מצליח ככה בלי צמרת, ומרגיש כמו כלום וכאילו שרק השיער שלך הוא סוד כוחך.
ובלי להישמע כמו קלישאה אין לך מילים להסביר שהמקרה שלך שונה. כי יש הרבה מילים שצמרת לא מאשר להשתמש בהן, וכשרוחניות שהיא זכות בסיסית של כל אדם, וכשאנשים שצמאים לרוחניות מגיעים למקום כמו ירושלים - כדאי לדעת שהסודות רוחשים, והסיפור הזה הוא ממש רק קצה הקרחון.”