רבים טוענים כי המוזיאון, כמוסד שתכליתו איסוף ותצוגה של נכסי אמנות, אינו רלוונטי לעידן הנוכחי. טענה זו עומדת בסתירה להתחדשותם של מוזיאונים קיימים ובעיקר להקמתם של מוזיאונים חדשים ברחבי העולם במבנים אדריכליים מרשימים ובתקציבי ענק. גם מיליוני המבקרים הפוקדים את המוזיאונים המתחדשים והחדשים מעידים על כך שהמוזיאון עודו רלוונטי.

הספר לחשוב מוזיאונים מחדש בוחן את השינויים שעוברים מוזיאונים ומציע לראות ברבים מהם ביטוי לתמורות פרדיגמטיות שמקורן בטכנולוגיות החדשות ובהתאמתם של המוזיאונים לקהלי היעד שלהם. הניתוח המוצע בספר מתבסס על חקר תולדות האמנות והתרבות המוזיאלית, על תיאוריות ניו־מדיה ועל גישות ביקורתיות במדעי החברה והרוח. מתוך אלה מתגלה המוזיאון העכשווי בארץ ובעולם כמרחב היברידי, שבו הממשי והווירטואלי מתלכדים לבלי הפרד.
חלקו האחרון של הספר מוקדש לשני המוזיאונים הגדולים בארץ, מוזיאון ישראל בירושלים ומוזיאון תל אביב, שעברו בשנים האחרונות תהליכי התחדשות משמעותיים במטרה להתאים את עצמם לחשיבה מחודשת על אופי המוזיאון ועל המשמעויות הנגזרות ממנו.

ד״ר יעל אילת ון־אסן היא חוקרת ואוצרת המתמחה בתחומי ההשקה שבין אמנות, עיצוב, מדע וטכנולוגיה. שימשה אוצרת בצוות הביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה ב־2016 . עורכת הספר תרבות דיגיטלית – וירטואליות, חברה ומידע (הקיבוץ המאוחד, 2002). חברת סגל במכון הטכנולוגי בחולון ומרצה באוניברסיטת תל אביב.

שם הספר
תרבות דיגיטלית - וירטואליות, חברה ומידע