ד"ר ארנולד הולצמן, פסיכולוג פסיכו-אנאליטי, וחוקר, הוא אבי שיטת האבחון הביומטרי (כירולוגיה פסיכודיאגנוסטיתPDC ) – שיטת אבחון דרך כפות הידיים, אותה ייסד ופיתח לפני למעלה מ-40 שנה. שיטתו איפשרה לחבר בין מבנים באישיות וגורמיהם הסמויים. את הידע והתובנות אותן צבר לאורך השנים, הוא מביא לידי ביטוי בספרו האקדמי Biometric Definitions of Personality . את ההשלכות על מערכות יחסים אינטמיים נמצא ב- "סקס ללא מוצא".
הספר מכיל ארבעים ושניים סיפורים קצרים שנאספו ע"י ד"ר הולצמן, במשך ארבעים ושתיים שנות נסיון באבחון פסיכולוגי. הנושא המשותף לרוב הסיפורים הכואבים והאישיים כל-כך, הוא מערכות יחסים והתנהגויות מיניות מעוותות.
מרבית הסיפורים מציעים גם הסבר למניעים הנפשיים הסמויים של המטופלים.
הסיפורים מדגימים עד כמה חוויותיו של הילד בראשית חייו מקבעות במידה ניכרת את תודעתו, גישותיו והתנהגותו בבגרותו. כל חווייה שהתינוק או אפילו הולד הטרי מתנסים בה, אינה נשכחת לעולם . מקביעה זו נובע שכמעט כל החוויות בראשית חיינו משפיעות על תפיסתנו את עצמנו בבגרותנו, ואת אופי הקשרים החברתיים והמיניים שלנו.
החווייה המינית היא כמעט תמיד הרחבה של חוויית החיבור הראשוני של האדם לאמו. אם האדם בינקותו, חווה חיבור כמעט אורגני אל אימו, מצב שבו שניהם בעצם היו לגוף אחד, החוויה הזאת תהיה לו ליעד ברור בחייו כבוגר. יהיה לו מניע חזק לשחזר את אותה החוויה המופלאה במסגרת קשר מיני- מצב שגם בו שני אנשים מתמזגים לגוף אחד.
החיבור הגופני עם בן הזוג הוא הד רחוק לחיבור הראשוני עם האם וגם משחזר אותו, במובן מסויים. אם מסיבה כלשהי נמנעת מהתינוק התחברות מלאה עם אימו, והוא איננו זוכה לחוויה של הכלה והגנה גופנית מלאה, הרי שלאורך כל חייו זוהי חוויית החיבור היחידה שתהיה צרובה בזכרונו, ולכן, כל קשר מיני שייצור, יכיל שני בני אדם מנוכרים ומנותקים זה מזה. כל מקרה של מין ללא מוצא , הוא סופה של דרך שהובילה אליו.