הספר המל"ל – המאבק להקמתה של ה"מועצה לביטחון לאומי" ולביסוסה בצמרת מתמודד עם שאלה היסטורית נוקבת: כיצד זה שבישראל, עמוסת האתגרים הביטחוניים, חסר במשרד ראש הממשלה עד 1999 מטה או מנגנון מקצועי לתחומי שלום ומלחמה ומה שביניהם, כפי שיש במתקדמות שבמדינות? מדוע, גם לאחר שבעקבות מחדלים כאובים והמלצותיהם של מומחים, בכירים וועדות חקירה על הקמת מנגנון כזה נותרו אלה בבחינת אות מתה?
ארד ובן הר עומדים על הגורמים שדחפו להקמת מל"ל ואלה שחסמו הקמתו, על התגבשות הפעולה שאפשרה, בשעת רצון ראשונה, למין 1999, את כינונו ובנייתו של המל"ל, ובשעת רצון שנייה – למין 2009, את חיזוקו של המל"ל ושדרוגו של היועץ לביטחון לאומי העומד בראשו. הספר פורש כרוניקה רחבת יריעה של סיפור שטרם סופר – של תהליך שינוי אירגוני רב חשיבות בצמתי ההכרעה העליונים.
הספר מתאר את פועלם של ראשי המל"ל לדורותיהם והדרך בה קדמו את הארגון תוך התגברות על מכשולים והתנגדויות. זהו סיפור הצלחה, שהרי זה כמה שנים שהמל"ל תפס את מקומו בירושלים וראשו נטוע היטב בצמרת. הספר נכנס לעובי הקורה של הפרקטיקה של עבודת המטה, הייעוץ והתכנון הנדרשים עבור ראש הממשלה ומועצות שריו ובמרכזן - הקבינט. בן הר וארד כותבים במבט בוחן ועל סמך ניסיון שרותם הם בתוככי ה"אקווריום" שבלשכת ראש הממשלה. הם חותמים הספר בהמליצם על כיווני פעולה להשבחת המל"ל, ולטיוב סדרי ותהליכי קבלת ההחלטות בצמרת.