“בשנים האחרונות הופקה בישראל שורת סדרות-דרמה על גופים במערכת הביטחון שנחשבו במשך שנים לחשאיים מדי לטלוויזיה. בין היתר ניתן למנות את "המדרשה", "כפולים" ובמיוחד את "פאודה", שעסקה בצוות מסתערבים בשטחים. לפני כולן היתה בשנת 2005 "חדר מלחמה", שיצר יאיר לפיד בכובע הקודם שלו כאיש תקשורת וסופר. הסדרה עסקה בגוף במשרד ראש הממשלה (רוה"מ), שדרכו עוברות כל ההחלטות הביטחוניות של ישראל, ומאחד את הטובים ביותר באמ"ן, בשב"כ ובמוסד, הדומה מאוד למטה לביטחון לאומי (מל"ל). היה מי שטען כי הסדרה היוותה חיקוי לא מוצלח לדרמה האמריקאית "הבית הלבן", אבל גם כך וגם כך היא נותרה כהפקת מקור טובה מאוד. עלילת הסדרה התרחשה, לכאורה, בשנת 2004 ערב ההתנתקות מעזה, כאשר האינתיפאדה השנייה בעיצומה. אף ששמו לא הוזכר במפורש, ניכר כי חדר המלחמה (חמ"ל) פעל תחת ראש הממשלה שרון.
בפרק הראשון בסדרה מצטרפת לחמ"ל יעל סיגלר (בגילומה של איילת זורר), לוחמת מוסד לשעבר, כאחראית החדשה על הערכות מודיעין חו"ל. את פניה מקבל מפקד היחידה, אל"מ במיל' רענן אורן (בגילומו של ליאור אשכנזי), יוצא הצנחנים ששימש כסגן מפקד יחידת שלדג. שיחת ההיכרות שהוא עורך לה עם תפקידה החדש ועם הארגון נשמעת כציטוט מחוק המל"ל. לשאלת סיגלר בנושא הסמכויות והכפיפות מבהיר לה רענן כי "לא משרד הביטחון, לא הצבא, לא הקבינט, לא החברים שלך מהמוסד אנחנו עובדים רק מול רוה"מ". כשהיא מקשה ושואלת באילו תחומים הוא משיב בחדות, "בכל עניין". בפרק השני מסביר יעקב חילבי (ששון גבאי המצוין), אחראי על הערכות מודיעין ממדינות ערב, לסיגלר ש"אנחנו מתעסקים בקבלת החלטות. כל הגיבורים לא יעזרו, אם לא יהיו מי שיקבל ההחלטות הנכונות".
בסדרה נראה כי החמ"ל מקיים תהליכי מטה ותכנון מדיניות סדורים וכי ראש הממשלה מקבל 80% מהמלצותיו. המציאות מצטיירת כשונה לגמרי. הדו"ח הצפוי של מבקר המדינה בעניין "צוק איתן" מצייר תמונה עגומה לגבי תפקוד הקבינט במבצע ובתקופה שקדמה לו, בהקשר לאיום המנהרות. נראה שהמבקר, על-פי מה שפורסם מגרסת הדו"ח הסופית, מתח ביקורת קשה גם על כך שהקבינט מודר במהלך המבצע וגם על המענה הלקוי לאיום המנהרות. לדו"ח מצטרפות פרשת הצוללות, חקירת המשנה לשעבר לראש המל"ל, תא"ל אבריאל בר יוסף, בחשד לקבלת שוחד (סיבה שבגינה בוטל מינויו לראש המועצה) והעובדה המטרידה שלמעשה טרם מונה באופן רשמי ראש מועצה לביטחון לאומי מאז ינואר. מי שממלא אותו בפועל הוא תא"ל במיל' יעקב נגל. בקיצור, נראה שבמציאות אין בישראל חדר מלחמה מתפקד.
תפקידי המל"ל, כפי שנקבע בחוק המל"ל ב-2008, הם לרכז את עבודת המטה של הממשלה בענייני החוץ והביטחון; להכין את דיוני הממשלה וועדותיה, לעקוב אחר ביצוע החלטות הממשלה וועדותיה ולדווח על יישומן לראש הממשלה; להיות אחראי מטעם ראש הממשלה על עבודת המטה הבין-ארגונית והבין-משרדית בענייני החוץ והביטחון, להציג בפניו את החלופות בתחום, את ההבדלים ביניהן ואת משמעותן ואת המלצתו לראש הממשלה על מדיניות בעניינים אלה. בנוסף עליה לבחון את תפיסת הביטחון של מדינת ישראל ולהציע לה עדכונים. בעצם המל"ל נועד לשפר את עבודת הממשלה. לדאוג שהשרים יגיעו מוכנים לדיונים ושכל המידע יונח לפניהם. אז משהתקבלה החלטה המל"ל ייצטרך לוודא את ביצועה.
בספרם "המל"ל" (הוצאת דביר, 2016) מתארים פרופסור עוזי ארד, היועץ לביטחון לאומי לשעבר, ולימור בן-הר, ראש לשכתו במל"ל, את המאבק להקמתה וביסוסה במוקד תהליכי קבלת ההחלטות במדינת ישראל. ארד, אשר שירת שנים ארוכות במוסד (בין היתר כראש אגף מחקר) מציין בפתח הספר כי האמין בהקמת המ"ל מאז שגויס לשירות המדינה ב-1975. "עם היבחרו לראשות הממשלה הכריז בנימין נתניהו על כוונתו לכונן "מועצה לביטחון לאומי", שבראשה יעמוד מנכ"ל משרד הביטחון דוד עברי. בכך היה נתניהו לראש הממשלה הראשון המבקש לבצע את מה שעד אז היה בבחינת המלצה ורעיון" (עמוד 62). אך מיום הקמתה נתקל המל"ל במכשולים והתנגדויות מצד גופים ואישים שונים במערכת הביטחון והמערכת הפוליטית. כך למשל, מציינים ארד ובן-הר את המזכיר הצבאי דאז והרמטכ"ל דהיום, גדי איזנקוט, כמי שהיה "המזכיר הצבאי היחיד לראש ממשלה שהבין ואף המליץ על חיזוק המל"ל" (עמוד 92). אחרים ובהם רמטכ"לים וראשי ארגונים ביקשו למנוע ממנה להתרומם.
בן-הר וארד מציינים כי תפקיד המל"ל מסתכם בסוף בשורה אחת: "להמליץ לממשלה על מדיניות בנושאי הביטחון הלאומי" (עמוד 78). למרות מרכזיותו נותר לעתים המל"ל מחוץ ל"לופ" באירועים מרכזיים דוגמת התקיפה האפשרית באיראן, במהלכה ביקשו נתניהו וברק לדרוך את המערכות לכדי מוכנות. "בקיץ 2010 התרחש האירוע שכונה "הדריכה", שבו התנגדו, כמדווח, ראשי הגופים הביטחוניים למהלך, הן בטיעונים מהותיים-עניינים והן בטיעונים פרוצדורליים, שהבולט שבהם היה הטיעון לאי-חוקיות. אי אפשר עד כמה ניתן היה ניתן לפתור סוגיה זו אילו היה המל"ל מי שמכין ומרכז את הדיונים" (עמוד 240). היעדרותה מאירוע זה תמוהה. למרות זאת מכתירים המחברים את המאבק כסיפור הצלחה, שכן המל"ל תפס את מקומו בירושלים וראשו נטוע היטב בדרג הבכיר של קבלת ההחלטות. יתכן, אבל דו"ח המבקר והעובדה שטרם מונה ראש מל"ל קבוע, מלמדים כי חבלי הלידה והחריקות שהתלווה אליה טרם נגמרו.
"אתה היית בצנחנים, לא?" שאל בפרק התשיעי והאחרון של "חדר מלחמה" סמ"פ במילואים (שגילם אוהד קנולר), שפלוגתו מסרבת לשרת בשטחים, את רענן. כשהלה השיב בחיוב, הקשה הסמ"פ ושאל "בשביל זה התנדבנו? בשביל לשלוט על 3.5 מיליון בני אדם? להרוס בתים? לעצור אנשים לחמש שנים בלי משפט? מה חוקי בזה?" בתשובה הסביר רענן לאנשי המילואים כי "צה"ל לא במשחק הזה. משני הכיוונים. אם אומרים לו לעמוד במחסומים, הוא עומד במחסומים. אם אומרים לו לפנות יישובים, הוא מפנה יישובים. לא מעניין אותי מה הדעה שלכם. אתה יודעים מה? גם לא מעניין אותי אם אתם צודקים או לא צודקים. צה"ל לא במשחק הזה". לא היה מזיק שמישהו במל"ל יחזור על השיעור הזה לדרג המדיני בהקשר לפרשת החייל היורה, אלאור אזרייה, כמו גם בנושאים נוספים.
הסוגיות המונחות היום לפתחה של המל"ל מורכבת כשם שהיו אז ערב ההתנתקות. במונולוג שסגר את הסדרה נשא המפקד, רענן, נאום בפני פקודיו. "ראש הממשלה אמר לי לא מזמן... אף אחד כבר לא לוקח פה אחריות. אתה פותח עיתון בבוקר ומגלה שכל אחד דואג רק לעצמו − הדתיים לדתיים, השמאלנים לשמאלנים, העשירים נעשים יותר עשירים. יש פה דור שלם שהתרגל לחיות על חשבון המדינה. יותר משמונים אחוז מהאוכלוסייה לא משרתים במילואים". בהמשך שאל רענן את אחת העובדות אם היא יודעת את מקור המילה מולדת. לאחר שהיא משיבה שזה מהמילה הולדת הוא ממשיך ואומר כי "זו הארץ שנולדת בה. זה הכול. אם אתה אוהב אותה, זו החלטה שלך. אם אתה דואג רק לקריירה שלך, או לכסף שלך, או לאלה שבצד הפוליטי שלך, זאת לא המדינה שלך, זה סתם מקום שאתה גר בו. בשנה הקרובה, אנחנו נעמוד בפני נסיגה, בפני בחירות, בפני עימות פנימי שעלול להיות... מאוד אלים. אין לי מושג איך נגיב, אני מסתכל עליכם, ודבר אחד אני יודע: אנחנו ניקח אחריות". זה נשמע טוב בסדרה, אחרי קריאת ספרם המרתק של ארד ובן-הר נותר הקורא עם השאלה מי לוקח אחריות?”
