הספר "זה החלום שנחשב" מאת אריה דריפוס בהוצאת "ספרי צמרת" הוא קובץ סיפורים מאתגר על הכפר הגלובלי, סיפורים חובקי עולם שכל אחד מהם הוא עולם בפני עצמו. בלב העלילות נשים וגברים שנאבקים בתעתועי הגורל ויכולים להם. לא גיבורי תקשורת ולא חלכאים נדכאים, הם זה אנחנו ואנחנו זה הם. הסיפורים האישיים שלהם מתחברים לזעקה חברתית אילמת של אלה הרודפים אחר חלומם ונדחקים לשולי החברה הצרכנית, מעזים, מנסים ומצליחים. רוב החלומות מתגשמים. המאפיין והמאחד אנשים ועולמות כל כך שונים הוא דרך החתחתים הנכפית עליהם. אין גבולות ואין סייגים בעלילות, היעד אישי וכזאת היא גם הדרך אליו.
הסיפורים לוקחים אותנו לברלין וליערות אפריקה, למפגש לילי בשדה תעופה ריק למחצה בניו יורק ולחגיגה נאצית במלחמת העולם השנייה, לפריז על המתרחש ברחובותיה, למרוץ הנדל"ני בחיפה ולכרמל בעתות מלחמה. לאהבה על מגוון היבטיה שמור מקום נכבד. לעתים זוהי אהבה שונה, אחרת, מפתיעה. מגוון הדמויות המתוארות כמעט אין סופי. הן מייצגות טיפוסים אוניברסליים במצבי לחץ ומצוקה, אך הנקודה היהודית-ישראלית תמיד ברקע. המוטו של הספר הזה הוא: אם תרצו אין זה חלום, זה סיפור הצלחה.
מסלול חייו ופועלו של אריה דריפוס (79), מחבר הספר, מציבים אותו כמועמד טבעי להצטרף לשלל הדמויות שהוא מתאר. אריה עלה מצרפת, למד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל", התגייס, סיים לימודים אקדמאיים באוניברסיטה העברית והחל מיד לעסוק בחינוך, בעיקר בקרב מוכי גורל. היה מפקח מחוזי על החינוך המשלים ומדריך בבית ספר אוניברסיטאי להכשרה מדריכי נוער במצוקה בסנגל. הוא יצא לשליחויות ארוכות טווח בחו"ל, וחזר כדי להתחיל קריירה שנייה כמתנדב בקרב ילדים נצרכים, במועצה לילד החוסה, בעמותת "קליר" בירוחם, בהוראה במוסדות עם אוכלוסייה בעייתית ובבית חולים לחולי נפש 'שלוותה'. "אני מבורך בשני דברים חשובים", הוא מתפאר בכל הזדמנות, "יש לי תשעה נכדים לחלום עליהם מדי לילה ואני קם מדי בוקר עם תקווה מתחדשת שביום החדש יינתן לי להגשים עוד חלום קטן".
"זה החלום שנחשב" הוא ספרו השני של אריה דריפוס, שהוציא רומן ריגול בשם "מלחמת הנדמה לי" (1995).